אור ברסלב
קול הרמז נשים כתובות › פרק ו משנה ו

קול הרמז נשים· רבי משה זכות

כתובות · פרק ו משנה ו

פרק ו משנה ה

הרע"ב ד"ה מה וכו' - עשור נכסי. נראה לי דנפקא להר"ב כך מדיוק דברי ר' יהודה דאמר אם השיא וכו', ואמרינן בגמרא (סח,א), דתני הכי להודיעך כחן דרבנן, אבל ר' יהודה סובר דאזלינן בתר אומדנא בדאפשר לאומדו, וה"ק אם השיא, ר"ל אם אפשר לאמוד דעת האב, וכלומר מודינא לת"ק בדאי אפשר דאז נותנים הראוי דהיינו עישור כדעת רבי בברייתא, דאי לפי שומת הנכסים ניפוש במחלוקת רבי ור' יהודה: ד"ה אם השיא וכו' - מן היורשים וכו'. והכי דייק תנא דלא תני כשתגדיל דהו"א דוקא כשתגיע לגדלות ולא יותר אלא תני משתגדיל, שפי' משם ולמעלה:

תי"ט ד"ה מדעתה וכו' - דאעפ"י שנתרצית וכו'. דאין לומר דתני מדעתה, דאי שלא מדעתה אינה צריכה למאן, כדתנן ביבמות פרק

בית שמאי מ"ב, דאי משום הא לתני סתם:

ד"ה במאה וכו' - דלא תימא שפטרו וכו'. לפ"ד תי"ט הו"ל בבא דמאה בדרך זו ואצ"ל זו, ושל חמשים לא זו אף זו. ולי נראה לומר דמ"ש בחמשים זוז לא קאי אוכתבו דלחמשים זוז א"צ כתיבה, דהא המשיא בתו סתם נותן חמשים זוז, וה"ק לא מבעיא כשנתנו מאה אלא אפילו השיאוה סתם דאיכא תקנת רבנן דיתן חמשים מ"מ יכולה וכו'. א"נ י"ל דכתבו חמשים זוז דסד"א דכיון דכתבו מה שלא היה צריך לכתוב דאפילו סתם יש לה חמשים, ומדכתבו הו"א דהבו דלא להוסיף:

אלא כשתגדיל וכו'. אני אפרש טעמו שהוא שמא תמאן בבעלה ונמצא שאין לה ליטול מה שראוי לה עד שתנשא לגמרי, וכמ"ש הרמ"א סי' קי"ג ס"ד:

ד"ה מה וכו' - וכתב הר"ן וכו'. ונראה לי דרש"י לא פי' כן משום דא"כ מאי קמ"ל רבי בהזכרת ת"ק, ליתני יתומה שהשיאוה וכו' ר' יהודה אומר וכו', אלא ודאי דת"ק ס"ל עישור נכסי:

ד"ה ר' יהודה אומר וכו' - אפילו בהשיא וכו'. פי' ר' יהודה נקט השיא, כלומר אודי לי מיהא בהשיא, וחכ"א דאפילו בהשיא אין אומדין: תמיהא מילתא וכו'. כל כי האי נפיש בטרחא וזוטר בשיעורא, דפשיטא דאיירי בנערה, שכ"כ הר"ב ואם נשאת ולא תבעה, ואי בקטנה הו"ל למימר, ואם הגדילה ולא תבעה:

תוכן העניינים

קול הרמז נשים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה