קול הרמז נשים· רבי משה זכות
כתובות · פרק ו משנה ה
לא יפחות לה. אבל נראה דאי אין לו אינו חייב ללוות, דשאני גבאים שגובין תמיד מהצבור ויפרעו הלואתם. ואם עשיר הוא אין כופין אותו להוסיף אבל ראוי הוא שיוסיף, וכ"כ הרמב"ם (הל' אישות פ"כ ה"א): בכסותי. כלומר לפי כבודי:
מפרנסין אותה. מתחיל ביחיד ומסיים ברבים, דהא דתנן (פאה פ"ח מ"ז), שהקופה מתחלקת בשלשה (ב"ב ח,ב), לפי שהוא כדיני ממונות.
הילכך לענין חמשים זוז דיש לו קצבה נקט ביחיד, אבל לפרנסה לפי כבודה תני לה ברבים:
תי"ט ד"ה המשיא וכו' - ואת בנותיכם תתנו וכו'. ולפ"ד משום כבוד בנות ישראל מטו בה, דאי משום הנז' בפ"ד (מ"י) במאי לקפצו אינשי
ונסבי לה. ועוד שכיון שהבעל מתפייס ללקחה סתם ודאי שאינו נותן עינו בממון ולא יקפוץ יותר משום חמשים זוז:
ד"ה לא יפחות וכו' - והקשו בתוס' וכו'. וסברי תוס' דמאתים זוז נמי דצורי נינהו, אבל למ"ד דשל מדינה נינהו, קשה הקושיא דתיפוק ליה:
מכסות וכו'. נראה דר"ל דלא יפחות משווי כסות אשת עני, שבזה יכולה לצמצם ולקנות חגור ומנעלים, ומש"ה תני חמשים זוז ולא תנא כלים של חמשים זוז כדלעיל:
ד"ה אם יש וכו' - כשיש בכיס וכו'. פי' אז לא יפחות מחמשים אעפ"י שלא ישאר כלום בכיס, אבל אם יש יותר בכיס נותנים וכו' ובלבד שלא ישאר הכיס ריק, דמש"ה לא תני לא יפחות לה מכדי כבודה: