קול הרמז נשים· רבי משה זכות
כתובות · פרק ה משנה ג
אינו מאכיל. אי דינא הכי מדאורייתא כפי' רש"י (נח,א) ור"ב, קשה דא"כ כל משנה זו מיותרת דפשיטא דלא מהניא תביעה, ותימא איך לא
הקשה ר"ת (ד"ה ואפילו) זה על רש"י. נראה לי דסד"א דכיון דתבעה ומן התורה בא עליה אפילו בע"כ ונימא דהו"ל כראויה לאכילה קמ"ל: או כולן. תמיהני על התי"ט איך לא שת לבו שבכ"מ ל"ג לבבא זו לא רב אלפס ולא בירושלמי. וכ"כ התוס' (נח,א ד"ה השתא) דבירושלמי מפרש לה בזו אף זו, ומש"ה משנים התוס' מאי דאמרינן זו ואצ"ל זו וגרס זו אף זו מכח הירושלמי. וגם חכמת שלמה כתב דבספרים מדוייקים ל"ג ליה, ואם כן הו"ל להתי"ט להביא לפחות ס"א:
תי"ט ד"ה או אפילו וכו' - שמא תשקה וכו'. קצת קשה דבשלמא בת ישראל ארוסה לכהן כיון דעדיין לא הורגלה בתרומה חיישינן דלמא תשקה, משא"כ ביבמה שכבר אכלה בבית בעלה תרומה ויודעת חומרא, וא"כ אמאי צריכים ייחוד מקום. ועוד קשה על מ"ש, וכי מאית דוכתא קביע לה, דכיון דאין היבם חייב לזונה לא ירצה לקבוע לה מקום: דמדקתני דב"ד וכו'. י"ל דתני (בתוספתא, מובא בתוס' ד"ה ואפילו) עד שתבעל, לאפוקי שנכנסה לחופה כדהוה משמע ממתני' דסתים ותני עד שתכנס לחופה, דמשמע דקאי אף איבם, וכטעמא דס"ד דכתיבא לעיל (ד"ה אינו מאכיל), דהו"ל כראויה לאכילה: