קול הרמז נשים· רבי משה זכות
כתובות · פרק ה משנה ב
נותנים. הא דלא תני אהדדי י"ב לבתולה ושלשים לאלמנה ואח"כ ליתני בשל האיש, משום דדוקא י"ב חודש לאיש הוי רבותא ולא בשלשים לנושא אלמנה:
שנותנין לאשה. נראה דלא תני לה לאתויי אלמנה מן האירוסין דנותנין לה י"ב:
נותנין לאיש. אע"ג דקרא מיירי בדידה, מ"מ זמן הניתן לבעל לצרכי סעודה וחופה אף היא שייכא ביה, כדאמרינן בריש מכילתין דלא נושאים ביום א' משום דשקדו חכמים על תקנת בנות ישראל. ומשנה זו נראה דהו"ל להקדימה בפ"ק:
הרע"ב ד"ה נותנין וכו' - מיום שתבעה וכו'. שכן כתוב (בראשית כד,נו), שלחוני ואלכה:
תי"ט ד"ה י"ב חודש וכו'. ולא תני שנה, לאפוקי מעוברת:
(בראשית כד,נה) - ימים או עשור וכו'. אע"ג דקרא כתיב נמי או עשור, מ"מ נראה דימים דהיינו שנה הוא העיקר. וגור אריה כתב דאפשר דשאלו עשור מפני שהיו צריכין לעכב זמן בהליכתו עד ארץ ישראל: ד"ה ולא נשאו וכו' - תנא נמי סיפא בדידה וכו'. מדלא תני נשאו מהקל. ואין בכאן מיחוש למ"ש בריש מכילתין בשם התוס' דלא (ב,ב ד"ה לא) תנן נושאין דהכא כבר נתקדשה:
מקובלים היו וכו'. ולי נראה דלא צרכינן לקבלה, דבשלמא אי קאי אנשי, ניחא נשאו בלשון רבים דקאי אבתולה ואלמנה ששנויות במתניתין, אבל אי קאי אדידיה הול"ל ולא נשא בלשון יחיד שהרי לא נזכר אלא בעל אחד:
אנו נושאות וכו'. נראה לי דדוקא בגדולות שייך לומר בלשון נפעל מפני שכיון שנשאת שוב לא יש לאל ידו להפטר, אבל הקטנה אף על פי שנתקדשה מדעתה יכולה למאן, ולכן תלה בהן כי האיש אינו יכול למאן, וא"נ כשלא מיאנה נמצא עיקר הנשואין בה:
ד"ה ר' טרפון אומר וכו' - אבל בת ישראל וכו'. נראה לי דזה נרמז בדברי ת"ק, אוכלות משלו ואוכלות בתרומה, כלומר מחצה ומחצה, דאלת"ה הול"ל אוכלות משלו ואפילו בתרומה, ר' טרפון אומר פעמים שנותנים לה הכל תרומה, דהיינו בת כהן, ור' עקיבא אומר וכו' דהואיל והיא ארוסה ובית אביה איהו דטרח למכור. ות"ח מישיבתי דייק דבהכי דייקא לישנא דר' טרפון דאמר נותנים לה דמשמע לפרטית, דאלת"ה הול"ל להן, דקאי אאוכלות: