קול הרמז נשים· רבי משה זכות
כתובות · פרק ד משנה ה
מסרו. קשה דלערביה לעיל בהדי מסר האב. ומהראנ"ח תירץ דא"ה הו"א דמסרו שלוחי האב מדעתיה דאב דומיא דמסר האב, להכי תנייה לחודיה לאשמועינן דאפילו מסר האב לשלוחיו סתם:
הרע"ב ד"ה לעולם וכו' - אם בת ישראל וכו'. והא דלא אמרינן דלענין נדרים נמי תנן כמו ששנינו בפ"י מ"ה דנדרים, אין הבעל מפר עד שתכנס לרשותו, י"ל דברשות האב ר"ל לגמרי ברשותו לבדו, והתם ה"ק אין הבעל מיפר יחידי כדמפרש"י (עג,ב):
שפגעו שלוחי האב וכו'. פירש כן לאפוקי דלא נפרש דקאי אבבא הקודמת, שהלכו שלוחי האב עם שלוחי הבעל, ואהא תנן דאם בהיותם הולכים יחד מסרו שלוחי האב וכו', משום דא"כ למה לא מסרה האב להם מתחלה, ודלמא דלא רצה שתמסר בתו אלא לבעל:
תי"ט ד"ה עד וכו' - משמע שאעפ"י וכו'. לא שמיע לי האי משמעות, ואדרבה כונתו לשלול פי' הרמב"ם דסבר דחופה היינו שימסרנה לו בביתו, דאי לא תימא הכי אלא דחופה היינו מה שר"ל לחופה לנישואים, וכי יש חופה שאינה לנישואים, ועוד מאי האי דאמר שתהא מסורה לרשות הבעל: