אור ברסלב
קול הרמז נשים כתובות › פרק ד משנה א

קול הרמז נשים· רבי משה זכות

כתובות · פרק ד משנה א

פרק ג משנה ט

נערה שנתפתתה. לרבותא נקט מפותה לאשמועינן דאפ"ה אם מת האב הרי הן לעצמה, כיון דבשעת בעילה אין מחילתה כלום הואיל והיה אביה חי, וא"ל א"כ לימא בגמרא דלהא איצטריכא ליה משום דהאי הוי בכלל עמדה בדין איצטריכא ליה דהוו תרי מילי כדכתיבנא:

בושתה. האי דקאמר בושתה וכו' (בכינוי) סיוע לתוס' שהזכיר התי"ט לעיל פ"ג סוף מ"ז, שאומדין חשיבות האשה ולא מיבעיא חשיבות משפחתה, אלא גם חשיבות שלה אם היא אשה משכלת ואשה יפה וכיוצא: נ"א שבגרה. לפ"ד ליתנהו להני תרי נ"א. אי בעית אימא גמרא, שלא הזכירו לא בבבלי ולא בירושלמי ולא בהרי"ף ולא בהרא"ש ולא ברבנו ישעיה, ואב"א סברא, דא"כ ליערבינהו מת האב ובגרה. לכן נראה לי דלא פליג ר"ש דבעי גבייה, אלא דוקא במת האב (ושייריה)[ושיוריש] לבניו. והכי דייקו רש"י והר"ב, דבין בדברי ת"ק ובין בדברי ר"ש כתבו, לאו ממון הוא להורישו לבניו, וטעמייהו דאינו ממון אלא זכות גרידא, ומש"ה מודה ר"ש דאם בגרה עד שלא עמדה בדין פקע ליה זכות האב דקליל הוא ודו"ק:

מעשה ידיה וכו'. דמשבא לעולם זכה בו אב. ולא דמי לקנס, דבעיא עמד בדין ויעידוהו עדים, דהא אי מודה מפטר. רש"י:

הרע"ב ד"ה והצער נמי וכו'. נראה שבמלת נמי, גלה הר"ב הטעם שכתב תי"ט לעיל (מ"ז) משם הר"ן, דכמו שיש בידו לביישה

ולפוגמה גם יש בידו לצערה:

ד"ה רבי שמעון אומר וכו' - דכתיב ונתן וכו'. שהיל"ל ויתן, אבל ונתן משמע דבר הנתון כבר כפי' רש"י בגמרא (מב,ב), והדקדוק מסייעו כי ונתן יכול להיות עבר או עתיד:

ד"ה ומציאתה וכו' - מה מציאתה וכו'. קשה דמעשה ידיה מדאורייתא לאב, וכדכתב הר"ב לקמן מ"ד, ומציאתה מדרבנן, ואיך הגדול נתלה בקטן. וי"ל דכתבו התוס' דמ"ג (ע"א ד"ה מגיד), דהקישא לא אצטריך אלא לנערה אבל לקטנה לא אצטריך, דנפקא מכי ימכור איש את בתו וגו': תי"ט ד"ה נערה וכו' - פלוגתא דר"ש וכו'. קשה דמצי אמר עמדה בדין אצטריכא ליה, ומה צורך לפלוגתא דר"ש ורבנן, דבלאו הכי אשמועינן דלא הוי ממון להורישו עד שיעמוד בדין. ונראה דתרי מילי קאמר, עמדה בדין אצטריכא ליה, ופלוגתא דר"ש ורבנן, ומש"ה לא אמרינן פלוגתא דר"ש ורבנן אצטריכא ליה:

וקשיא לי וכו'. נראה לי לתרץ דאי משום הא אצטריכא ליה, הו"ל לתנא למתנייה בפירוש ולא להניחו בלשון דמשתמע לתרי אנפי, והראיה שהרי חולקים בפירוש הרמב"ם והראב"ד. ותמיהני מהראנ"ח שגם הוא הרגיש בקושית התי"ט, ותירץ דהא נמי פשיט, דכיון דידעינן דמפתה נותן לאביה הוא הדין אונס, ואשתמיטתיה מחלוקת הרמב"ם והראב"ד:

באונס כתיבי וכו'. פי' ומשום הכי בעינן סברא דאי בעי מסר לה וכו', ובתר דידעינן האי סברא מקשינן שפיר בריש נערה (מא,א), לאביה פשיטא, ולא קשה מידי קושית התי"ט דלאו פשיטא הוא:

ולא אבין וכו'. דקארי לה מאי קארי, דהא באותה סוגיא ודאי פריך, ואימא חמשים כסף, אכל מילי, ומשני מקראי דאונס, ובתר הכי מקשינן, ואימא דלדידה הוא, ואי הוה משני מדקא יהיב מפתה היה חוזר ומקשה, ומנ"ל דמפתה יהיב דהא מדעתה עבד, ומש"ה אין לאביה אלא קנס. ובהכי מתרצה מאי דהוה נראה דקשה על התוס', דכיון דאיכא ג"ש באונס ומפתה, כיון דכתב באונס ה"ה במפתה, אלא ניחא במאי דאמרן, דאי הוה לדידה באונס לא הוה לה במפתה, דמדעתה עבד:

ד"ה בתפוסה וכו'. נ"ל דקמ"ל דאמדינן נמי הצער שיש לה מפועל התפיסה, שודאי היא תעמול ותיגע להנצל, והאונס המחזיק בה מכאיב את גופה ואת בשרה באדיקות הכח שאוחז בה. וא"ת א"כ לימא דלהכי אצטריך מתניתין, דיש לומר כנז"ל דאין החידוש מפורש, דאיכא למימר דלישנא דקרא נקט כדמפרש"י:

תוכן העניינים

קול הרמז נשים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה