קול הרמז נשים· רבי משה זכות
כתובות · פרק ג משנה ט
ואינו משלם קנס. נראה שיש לדייק מכאן דלא כמ"ד בבבא קמא דף ס"ד ע"ב, מודה בקנס ואח"כ באו עדים חייב, דסתם קתני ואינו משלם קנס, פי' אפילו באו אח"כ עדים:
הרע"ב ד"ה האומר וכו' - דניחא לה וכו'. אין ספק אצלי שטעם הר"ב דאי לא ניחא לה ודאי דלא ישלם, אבל לזה י"ל דקמ"ל דלא נשיילה אי ניחא לה. ועוד דנפקא מינה אם אביה חייב איזה ממון יתנו לו מזה מדרבי נתן:
תי"ט ד"ה האומר וכו' - ותמיהני וכו'. הגהה זו קיימת ולא מטעמיה, וגם בעיני יפלא דודאי מ"ש התי"ט בפי' דקמ"ל אמת הוא. אבל תמהתי עליו על דכתב כן, כנראה לו שהוא מוכרח מן הגמרא (מא,א), שהרי אחר שאמר קמ"ל, אמרינן מתניתין דלא כהאי תנא דתניא רבי שמעון בן יהודה אומר אף בושת ופגם אינו משלם על פי עצמו לא כל הימנו שיפגום בתו של פלוני. משמע דאיכפת ליה בהחזקת הלעז ולא נהמניה שלא לפגום בת ישראל, ומינה דת"ק לא איכפת ליה. ועוד דבתר הכי, בעי רב פפא ניחא לה לדידה מאי, וא"ל לא ניחא לאביה, עד אמרו אי אפשר דליכא אחד במדינת הים (פי' ממשפחתם) דלא ניחא ליה, וא"כ לית שום סברא דנייחא בעולם. ולא ידעתי מאין בא לר"ב מה שכתב, דהא בעיא דרב פפא אליבא דר"ש בן יהודה היא, ואי הקמ"ל הוא כדברי הר"ב משום דניחא, ובתר הכי אמרינן דלא אתיא מתניתין כר"ש, פשיטא דאפילו ניחא לדידה קאמר ר"ש דלא נהמניה ומאי בעי רב פפא:
תינח במקום וכו'. פי' כגון לא הספיקה לעמוד בדין עד שבגרה: מאי נייחא וכו'. קשה דניחא לה שיהיו מעות לאביה בריוח כדי להשיאה: מדתנן בתו של פלוני וכו'. אין ממשות בקושיתו, דאמאי נתני פתיתיך דהוה משמע שצריך להודות בפניה. ועוד דא"כ ניחזי אי ניחא לה, כגון ששותקת וכיוצא, אבל אי צוחה דאינו אמת פשיטא דלא ישלם. וגם היכי לתני פתיתי סתם, דא"כ איך תיסק אדעתין דלא נהמניה משום דפגים למאן: