קול הרמז נשים· רבי משה זכות
כתובות · פרק ג משנה ד
שלשה דברים. נראה דתני מניינא לומר דאינו נותן יותר, דיש כמה בתולות [קטנות] דחולות מזה, וכמ"ש התוס' (לט,א ד"ה צער), וקמ"ל דאינו נותן שבת וריפוי משום דהוו גרמא בעלמא. מדברי התוס': הרע"ב ד"ה האונס וכו' - שהרי נאמר וכו'. איברא דלשון הרמב"ם (הל' נערה פ"ב ה"א) הוא. אבל קשה דמצינו עינוי אפילו נבעלות כמש"ה (איכה ה,יא), נשים בציון ענו:
ד"ה אפילו לכשיוציא, - כלומר וכו'. בגמרא (לט,ב) אמר אימא לכשלא יכנוס, ונראה דמגיה המשנה, ומש"ה מייתי ברייתא דתני לכשלא יכנוס. ולפי זה כלומר דכתב הר"ב לא דייק, דא"כ הול"ל ה"ק:
תי"ט ד"ה לכשיוציא וכו' - דהא לאו אשתו וכו'. הכי אמר בגמרא לאפוקי דלא תיסק אדעתין דקדשה בביאה, דא"כ היה לתורה לכתוב שיגרשנה, ואדרבה מדכתיב (שמות כב,טז) לתתה לו, מוכח דאינה ברשותו עדיין:
סד"ה שותה וכו'. נקט האי קרא לאשמועינן, שאם גרשה כופין אותו להחזירה משא"כ במפתה. ולפי זה אם רצה להוציא מוציא כמשמעו:
ד"ה בעציצו וכו' - עציץ הוא וכו'. גם הערוך פי' שהוא גסתרה ופי' בערוך גסתר, שגסתרה בלשון משנה ועציץ בלשון הקודש, והוא כד שבור וממילא אינו ראוי לשתיה:
ד"ה והמפתה וכו' - והא דכתיב וכו'. פי' והא דכתיב, והסברא היא דלא יוכל לגרשה אחר שהיא נתרצתה שישאנה:
להא מלתא נמי וכו'. פי' כמו שנותן קנס על שפיתה אותה ג"כ ליקנסיה דיקחנה, ומתרץ (שמות כב,טו) דלו, יתירה הוא למדרש (מ,א) מדעתו, דהוה ליה למימר ימהרנה לאשה, אבל באונס לא מצי למימר ותהיה לאשה. כך נראה לי לתרץ קושית התוס' (לט,ב ד"ה אלא). ומהראנ"ח הקשה על קושית התוס', דא"כ לשתוק קרא מלכתוב ולו באונס ונגמר ממפתה בג"ש דמדעתו, ותירץ מה שתירץ ע"ע. ולי נראה דכיון דג"ש לא מופנה וכנז"ל איכא למיפרך דאונס חמור שנותן צער: