קול הרמז נשים· רבי משה זכות
כתובות · פרק ג משנה ב
שלש שנים ויום אחד. קשה ארישא דתנן דפחותות מג' שנים ויום אחד יש להן קנס הא דבנות ג' שנים ויום אחד אין להן, והכא תני דוקא יתירות על ג' שנים ויום אחד. ונראה דתנא רמיז למ"ש בכתובות פ"ק דירושלמי (סה"ב), דאם בת ג' שנים ויום אחד נבעלה אם עיברו החודש בתולותיה חוזרים, ומש"ה תני יתירות משום דאפשר דתהיה בת ג' ויום אחד ויהיה לה קנס, אבל ברישא נקט לה בסדר העולם:
הרע"ב ד"ה ולא יהיה אסון וכו'. הא דנקט קרא לאשמועינן דלדיוקא אתא, דאי לא לשתוק מיניה, דמואם אסון יהיה הוה ידענא דרישא באין אסון משתעי, וטעמא דדיוקא למילף מיניה דאפילו בשוגג פטור, כדפירש הר"ב, וכמ"ש הרמב"ם פ"ד דחובל ומזיק ה"ה, ע"ש. והיינו נמי דתני תנא, וכל המתחייב בנפשו וכו', פי' בין במזיד בין בשוגג, ועמ"ש בפ"ה מ"ד דב"ק מ"ש ליישב מה שהוקשה לתי"ט על הרמב"ם. ועי"ל דנקט האי קרא לאשמועינן, דלא סגי בקרא דכדי רשעתו, כדהוה ס"ד בגמרא (לז,א) מעיקרא, ומסיק דכדי רשעתו למלקות והאי דהכא למיתה וצריכי וכו'. והשתא ניחא מה דהוה ק"ל דהא רישא אוקימנא (לב,ב) בדלא אתרו הא דאתרו אין לוקה ומשלם, וא"כ קשה דכש"כ חייבי מיתות ומאי קמ"ל מתני', אלא א"ש דהא גופה אשמועינן דצריכי תרי קראי:
תי"ט ד"ה יתירות וכו' - כדאמרינן בפ"ק וכו'. התם (יא,א) אמרינן דהני מילי בגדול ולא בקטן דלא טעם טעם איסור:
ד"ה ר' יהודה אומר וכו' - וקשיא וכו'. קשה על קושיתו, דאטו מי לא אשכחן בדוכתי טובא סתם במתני' ומחלוקת בברייתא. ועוד תמיה לי תירוצו דרבי לא שמיע ליה עד הכא, דלא אמרינן הכי אלא באמורא, אבל לרבי שסדר המשניות והיה יודע כל הברייתות והתוספתות שממנו קבל ר' חייא, וכדאמרינן בעלמא אם רבי לא שנאה ר' חייא מנין לו, ויותר נכון היה לו לתרץ לפי סברתו שרבי מספקא ליה (לו,ב) אי טעמא כדרבי יוחנן או כדרבה: