קול הרמז נשים· רבי משה זכות
כתובות · פרק ג משנה א
הבא על הממזרת. הקשה מהרנ"ח דהול"ל אלו נערות וכו' ממזרת ונתינה וכו'. ותירץ במ"ש דתני הבא על הגיורת וכו' והבא על אחותו וכו' לחלק בין חייבי לאוין ובין כשרות ובין חייבי כרת ומש"ה תני הבא: הבא על הגיורת. משום דאמרינן בסנהדרין (סו,ב), בתולה ולא בעולה, סד"א דשני ספק בעולות, קמ"ל דכיון דחוזרות בתוליהם לא נקט בעולות אף על פי שנבעלו:
הבא על אחותו. תנא לא נקט הני עריות כסדרן בתורה, אלא ד' אחיות וב' אישות, להקל בזכירתו ולפי מדרגת קורבתן:
יש להם קנס. לשון מיותר הוא זה שיהיה די שיאמר, ואע"פ שהן בהכרת וכו', אלא מובן כמ"ש הלחם אבירים (ד"ה הבא על הממזרת) דמיירי באנוסה, והיינו דקתני יש להן קנס אע"ג דנתקדשה וקנסה לעצמה: הרע"ב ד"ה אלו נערות, - שאע"פ שהן וכו'. ולפיכך מקדים הפסולות שהוא חידוש ולא התחיל בחייבי כריתות משום דאיכא מ"ד (לה,ב) דאין להם קנס:
אם אנס אדם וכו'. כתב הלחם אבירים (שם) דשפיר דייק לאוקמי באנוסה ולא במפותה משום ב' בבות דלקמן דאיירי בנתקדשה וכדכתב הר"ב, ואם במפותה אין להם קנס דמדעתה עבדה:
ד"ה ועל וכו' - גרי אריות הם וכו'. קשה לי דתנן פ"ז דברכות (מ"א) דכותי מזמנים עליו, וכתב הר"ב דאח"כ מצאו להם דמות יונה ועשאום כעכו"ם, באופן שבימי המשנה היו כישראל, והיינו טעמא דתנן בכל מקום ממזרת ונתינה לישראל ובת ישראל לנתין וממזר ולא תני כותים, וגם כתב שם הר"ב בברכות דגרי אריות היו, וא"כ מהו זה שכתב כאן, דא"ל דהכי מיירי אחר שמצאו להם הע"ז, חדא דלא הזכירו הר"ב, ועוד דאם כן אפילו למאן דאמר גרי אמת הן, כעכו"ם הן אחר שנודעה רשעתם:
ד"ה שאע"פ שהן בהכרת וכו'. לאפוקי מרבי נחוניא בן הקנה (ל,א) דס"ל דאף כרת פוטר, ואביי מייתי מקרא אסון, וסבר דבין כרת ובין מיתה בידי שמים פטרי לרבי נחוניא, ורבא (ל,ב) מייתי ליה מאם העלם יעלימו, דבמיתה בידי שמים מודה רבי נחוניא דחייב בתשלומים, ומתניתין דיקא כוותיה, דתני דאע"פ שהן בהכרת אית להו קנס, וכמו כן מפני שאין בהם מיתת בי"ד דכשישנה פוטרת אבל לא מיתה בידי שמים שזו אינה פוטרת מתשלומים:
שלא היתה שם וכו'. ואע"ג דה"ה בחייבי לאוין דרישא, נטר לה עד הכא משום דאף בכאן יש מלקות פטור:
תי"ט ד"ה אלו וכו'. כן כתבו התוס' (כט,א ד"ה נערה וכו') לתרץ מאי דאמר בגמרא, נערה אין קטנה לא, והקשו דדלמא למיעוטי בוגרת, ותירצו דסמיך אמשנה ח', פי' דממעט קטנה. אבל קשה לי דנערות ממעט תרווייהו. ונראה דהמקשן דייק דאי למעוטי בוגרת לבד הוה לן למימר אלו בתולות כדמתחיל ריש פרק בתולה נשאת, דבוגרת אינה בתולה שלימה, דלמ"ד אין לה דמים ולמאן דאמר אין פתחה צר, כדכתב ר"ח ורש"י ז"ל: ד"ה הממזרת וכו' - ומפתה, נערה וכו'. פי' דבמפתה כתיב בתולה, והבתולות הרי ב', וה' דהבתולות הרי ג'. וכן באונס נערה הנערה ג'. אבל קשה דא"כ אין הגזרה שוה מופנה אלא (ממקום)[מצד] אחד ואיכא מ"ד דלמדים ומשיבין, ובתולה יתירה שבאונס לדרוש בתולה ולא בעולה: חייבי עשה וכו'. מצרי ואדומי דכתיב (דברים כג,ט), דור שלישי יבא, מכלל דראשון ושני אסורים, ולאו הבא מכלל עשה הוא:
דכתיב תהיה וכו'. לא דק וצ"ל (דברים כב,כט) תהיה לאשה, דמאשה הוא דממעטינא להו, ואדרבה תהיה א"ש כיון דאית בהו הוייה, וכך נראה מדברי התוס' (כט,ב ד"ה וחד):
דהא מגזרה שוה וכו'. פי' ותרווייהו לחייבי לאוין ולאו לירבו כריתות. והשתא א"ש דבעינן גזרה שוה נמי להאי ולדאביי, דאי לענין שקלים בלבד קשה דפשטא דקרא, הוא כמהר הבתולות, דהוא הנזכר באונס, דאם לא תימא הכי אין קצבה לדבר:
ד"ה הכותית וכו' - איצטריך לאשמועינן וכו'. הקשה מהראנ"ח דהא גופיה אשמועינן דגרי אמת הן, ותירץ עיין שם. ולי נראה דכבר השמיענו בברכות זה וכנז"ל:
וי"ל דתנא ושייר וכו'. ומסיימי (התוס' כט,ט ד"ה ועל הכותית), דאע"ג דאמר פרק קמא דקדושין (טז,ב), כל היכא דתני אלו לא אמרינן תנא ושייר, שאני הכא דתני בתר הכי ואלו שאין להם קנס, ע"כ. וא"ל דאילו הוה תני כולהו דיש להן קנס, לא הוה צריך למתני דאין להם קנס:
אלא פסולי קהל וכו'. פי' דבחייבי לאוין לא תני אלא פסולי קהל אבל בחייבי כרת תני דלא פסולי קהל, ודיש להן היתר כנדה בטבילתה. אבל פסולי קהל ומצרי ואדומי יש להם היתר אחר שני דורות כצ"ל: