קול הרמז נשים· רבי משה זכות
כתובות · פרק ב משנה ז
תי"ט ד"ה וכן וכו' - דאי תנא מודה וכו'. נראה דהוה מצי לומר דהתם מודה ר' יהושע משום דליכא שור שחוט לפניך דלא היו עליו
עוררים, וכדפי' רש"י (טז,א ד"ה הכא), אבל בשטר יש עליו עוררים הוא הלוה האומר קיים שטרך. ולפי' תוס' (שם ד"ה התם) דפירשו באומר שדה זו של אביך היתה, מיירי בהלה תובעו על פה:
אבל איהו וכו'. הקשה הבעל לחם אבירים (ד"ה אבל אשת) דלשתוק מדשדה ולתני דעדים ואשת איש דאיכא בהו דעלמא ודנפשה, ולא תירץ. וי"ל במ"ש שם (בדי"ז ע"ב) דמיירי שאכלה שתי שנים בחיי אביו ואחת בחיי בנו, ואפילו הכי אם יש עדים שהיתה של אביו אינו נאמן, וקמ"ל דאין מחזיקין בנכסי קטן. וליכא להקשות ואמאי לא מצריך הכי, וי"ל דניחא ליה להצריך מן הרישא וסמיך אצריכותא דנשביתי, דאמר דמשום סיפא תני לה, ומינה דאי נצטרך לצריכותא דסיפא גם בעדים נעבדינהו, דכי היכי דבב' מתניתין דאיסורא מצריכינן תניינא משום סיפא, הכי נמי בב' מתניתין דממונא. אבל איכא למידק אמאי לא הקשה דלתני דנשבית ולשתוק מדאשת איש, דהתם אית איסורא ורבותא דסיפא, וי"ל דהוה אמינא בשבויה הקילו: