אור ברסלב
קול הרמז נשים כתובות › פרק ב משנה ג

קול הרמז נשים· רבי משה זכות

כתובות · פרק ב משנה ג

פרק ב משנה ב

אבל אנוסים. קמ"ל דלא כר"מ (בדי"ט ע"א) דסבר דעדים יהרגו ואל יחתמו, והא קמ"ל דיעברו ואל יהרגו:

קטנים היינו. אף על גב דקטנים נכללים בפיסולי העדות תנינהו, דאי לא תנינהו הוה אמינא דכאן אינם בכלל פסולי עדות משום דאיתא

(בדי"ט ע"א) חזקה אין העדים חותמים על השטר אלא אם כן נעשה בגדול, קמ"ל דאיכא מגו במקום חזקה:

הרע"ב ד"ה אנוסים וכו' - אינם נאמנים וכו'. אם לקו על עונם או שיש עדים שעשו תשובה נאמנים, חו"מ סי' ל"ד ס' כ"ט. ואם כן קשה שיוכל להיות בפסולים מחמת עבירה, וזהו היינו על דרך שכתב הר"ן בקרובים מחמת הנשים כדמייתי התי"ט:

תי"ט ד"ה אנוסים וכו' - והקשו וכו'. עיקר הקושיא של תוס' (יח,ב ד"ה ואין) הוא מפרק קמא דסנהדרין (ט,ב), פלוני רבעני לרצוני או בעל אשתי דאמר פלגינן דיבוריה, ואגב הזכירו גם ההיא דיבמות (כה,ב), אבל אי לא הוה האי דיבמות, הוה אמינא דקולא היא משום עגונה דאתתא כדאשכחא טובא:

ד"ה יוצא וכו' - וכיון שהגיד וכו'. מכאן קשה על הרמב"ם פרק ג' מה' עדות ה"ד, דסבירא ליה דכל עדים בכתב הוי דרבנן, דמדאורייתא בעינן מפיהם ולא מפי כתבם, והכסף משנה הניחו בצ"ע מפני קושיא אחרת. ובעל לחם משנה יישב מ"ש הרמב"ם דהוה אחר מיתת העדים שאין ראוי להעיד בפיהם ואז הוי השטר מדרבנן, אבל אם הם בחיים הויא עדותם בשטר מדאורייתא הואיל וראויים להעיד בפיהם ונכון הוא, ועיין ש"ך חושן משפט סימן כ"ח ס"ק י"ד:

תוכן העניינים

קול הרמז נשים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה