קול הרמז נשים· רבי משה זכות
כתובות · פרק ב משנה א
שנתארמלה. פי' לא מיבעיא שיורשים טוענין שמא, אלא אפילו נתגרשה דאיהו טוען ברי:
נשאתני. בהרי"ף גרסינן נישאתי (לפנינו נשאתני, ועי' בשינויי נוסחאות), וכן גורס בהרמב"ם הה"מ (הל' אישות פט"ז הכ"ה). והנאתני גירסא זו לדקדק בדברי רש"י והר"ב שכתבו, והוא אומר קאי אנתגרשה, ולמה לא כתבו כך גבי נשאתני, אלא דאף אינהו גרסי נישאתי, ואין הכרע דיהא קאי אנתגרשה, דאף נתארמלה תאמר נישאתי, מה שאין כן גבי הוא אומר אלמנה נשאתיך דעל כרחך איירי בנתגרשה. וגם הטור גריס נישאתי בסימן צ"ו (לפנינו נשאתני):
תי"ט ד"ה כתובתה מאתים וכו' - במקום עדים הוא וכו'. קשה דקארי לה אמאי קארי לה, אטו כולי עלמא לא ידעי דמגו במקום עדים.
וי"ל דמשום דאמרינן בסוף פירקין (מ"י) בגדול דנאמן להעיד מה שראה בקטנותו, והא קמ"ל דהוי כמגו במקום עדים. והר"ן לא ניחא ליה בהאי תירוצא, ומשום הכי תירץ במאי דקיימא לן הטוען אחר מעשה בית דין לא אמר כלום. ובזה מתורץ מה שהקשה למוהריב"ל חלק ג' סימן כ"ב אמאי לא תירץ הר"ן כתוס', והוא ז"ל השיב באופן אחר, ע"ע: