קול הרמז נשים· רבי משה זכות
כתובות · פרק א משנה י
הרע"ב ד"ה מעלה עשו ביוחסין וכו'. פי' רש"י (יג,א), בכהונה: העוברת שם. ובזה מדוייקת ייתור, הרי זו, ור"ל זו דוקא, שהיתה שם סיעה ואיכא תרי רובי:
תי"ט ד"ה אם רוב וכו'. גרסינן בגמרא (יד,ב), אמר רבא רבי יוחנן בן נורי כמאן, אי כרבן גמליאל אפילו ברוב פסולים נמי מכשר ואי כרבי יהושע אפילו ברוב כשרים נמי פוסל, ומשנינן דהוו תרי רובי, ובתר הכי איתא שם (טו,א), אתמר רבי חייא בר אשי אמר רב הלכה כר' יוסי. וקשה דאמאי קאמר דרבן גמליאל מכשר אפילו ברוב פסולים והא אמרינן בגמרא (יד,א) דהיינו בדיעבד ורבי יוחנן בן נורי מיירי לכתחלה. וי"ל דאי אפשר לומר כן לסלקא דעתך דמקשן דלא ידע מתרי רובי, דאמאי תנן תו דאבא שאול בפרק עשרה יוחסין (דע"ד ע"א) דאמר ליה דאי מדרבן גמליאל הוה אמינא רוב כשרים, דהא ריב"ן לס"ד. [ובדרך קצרה נפרש דאי למימר דלרבן גמליאל סגי רוב פסולים בדיעבד, מסתיין בדריב"ן דבעי רוב כשרים לכתחלה, מכלל לאשמועינן דרבן גמליאל סגי ברוב פסולים, וזהו סלקא דעתך דמקשן, אבל שמואל דאמר דרבן גמליאל איירי בדיעבד וברוב פסולים הוא, משום דידע דריב"ן איירי בתרי רובי, ואם כן כשאמר ואת לא תעביד עובדא עד שיהיו רוב כשרים על כרחך דרוצה לומר רוב כשרים דמתניתין דהכא, וזהו הכרח להרמב"ם (הל' איסורי ביאה פי"ח הי"ד)]. ועוד קשה למאן דסבירא ליה (רא"ש ור"ן) דתינוקת איירי כשאינה טוענת, אם כן מאי מקשה מדרבן גמליאל ברוב כשרים ולכתחילה, הא אינו איירי בטוענת דקאמר נאמנת. ואחר כך מצאתי שהכסף משנה (הי"ג) כתב כעין זה להליץ על הרמב"ם. ולהרא"ש והר"ן יש לומר דהכי פירושו, אי מיירי בטוענת קשה מדרבן גמליאל דמהימנא אפילו ברוב פסולים, ואי אינה טוענת הו"ל כר' יהושע דלא מחשיב טענתה ופוסל אפילו ברוב כשרים. ומשני (כתירוץ ראשון בתוס' יד,ב ד"ה כמאן) דהכא לאו משום טענה מכשר ריב"ן אלא משום דהוו תרי רובי. והתוס' דף ט"ו כתבו בתירוץ השני, כהרמב"ם דמיירי בטוענת, והוסיפו [דלא ראוה שנאנסה] דאית לה מיגו [דאמרה לא נבעלתי] ואפילו הכי בעינן תרי רובי [משום מעלה]:
הרא"ש והר"ן וכו'. קשה לי דלפי מ"ש התי"ט לעיל דבתה תנשא לכתחלה ולא היא, אם כן דילמא דרבן גמליאל דמיירי בחד רובא היינו לבתה אבל להכשיר הנבעלת לכתחילה ליבעי תרי רובי:
דמשמע הא דיעבד וכו'. יש לומר דקאי אדלעיל דכתב דלכתחילה סגי בחד רובא, ולכך כתב דהכא אינו כך:
כדעת הרמב"ם וכו'. דבטוענת בעינן תרי רובי לכתחלה, ובדיעבד אפילו ברוב פסולים לא תצא, אבל כשאינה טוענת אפילו לדיעבד בעינן
תרי רובי:
ולא תידוק וכו'. קשה כמו שכאן כתב ולא תידוק וכו' משום דלכולי עלמא לא בעיא רוב, הכי נמי לעיל כד ס"ד לאוקומי כהרא"ש, לא תידוק דבדיעבד לא בעי תרי רובי, דליכא מאן דאמר דס"ל הכי:
משום דיוקא דתדוק וכו'. האי בורכא היא, חדא דא"ל בדברי מפרש דכתב העיקר שלא כהוגן כי היכי דתידוק, ועוד דכבר שמעינן לה ממאי דכתב קודם דהיא לא תנשא לכתחילה:
ואני תמה וכו'. זה לשון הגמרא (טו,א), גזירה רוב סיעה אטו רוב העיר, ופריך ורוב העיר נמי אי דאזלי אינהו לגבה, ופריך וכו', ומשני איכא דאזלא איהי לגבייהו, זו היא גירסת רש"י. ויש גורסין לא צריכא דקאזלא איהי לגבייהו, ופירוש דוקא משום הכי גזרינן רוב סיעה אטו רוב העיר (איכא), דודאי אזלא איהי, דאז לא יש כי אם ספק אחד, וזו היא גירסת הטור, ומשום דודאי כשהלכה היא אז גזרינן אבל אי אזיל איהו, או לא ידעינן מי הלך אם הוא או היא, כשרה. אבל רש"י גרס איכא דאזלא, כלומר דגזרינן אטו רוב העיר (איכא), דמספקא לן מי הלך, דיש שני ספיקות ספק הלכה היא וספק אי אזלא לסיעה, גזרינן רוב סיעה אטו רוב עיר, ולא הוכשרה אלא דוקא כשנבעלה חוץ לעיר, דאז ליכא שום צד להסתפק. ולפי זה לא ידעתי איך רוצה התי"ט לחבר יחד סברת רש"י לשל הטור, ועיין בכסף משנה פרק י"ח מהלכות איסורי ביאה (הי"ג):