קול הרמז נשים· רבי משה זכות
יבמות · פרק יב משנה ה
חליצתה פסולה. ופוסל אותה על האחים, טור (סי' קסט ס"ב):
תי"ט ד"ה רבי שמעון ורבי יוחנן וכו' - ואתי שפיר וכו'. אי הוה זה הכרח לא הוו שתקי מיניה התוס' (קה,ב ד"ה רבי), אדרבה נראה מדבריהם דאי לא הוה גרסינן בשנים הוה אתי שפיר, דבתר דכתבו דבריהם כתבו, ורש"י לא גרס בשנים, דמ"ש דהכא אתי שפיר, ומ"ש דהוי מעשה לסתור (ר"ל לגירסא ב') לא היא, דההוא אתא לטפויי אקמאי דבעי שנים, והמעשה ס"ל אפילו וכו'. ועוד קשה לי על תוס' (לפי פירוש התוס'), ואם דזה הזוג לא בעו שנים, דהא בריש פרקין (קא,ב), אמר רב נחמן הלכה חליצה בשלשה, ובסוגיין (קה,ב) אמר אין הלכה כאותו הזוג, פי' המכשירין דמתניתין, ומצריכינן תרי מימרי, ואמרינן דאי אמר ההיא דריש פרקין הוה אמינא הני מילי לכתחילה אבל בדיעבד אפילו תרי קמ"ל, והא קמן דבעו תרי. ונראה לפרש דברי התוס' דז"ל, מכשירין בשנים, דלאו דוקא שנים אלא לשון עדות בעלמא נקט שנים ורש"י לא גרס בשנים, ע"כ. שהם ודאי גרסי שנים [ולא כמו שכתב התי"ט דאי גריס וכו'], וכוונתם ז"ל לאפוקי פ"א, שי"ל במתניתין מחמת האיסור הוא דדוקא בשנים כשרים מכשירין, אבל לא בשלשה ונמצא אחד קרוב ופסול דבהא מודו לתנא קמא, דוגמת מאי דתנן פ"ק דמכות מ"ח, לכן אמרו לאו דוקא שנים, וכלומר ולא שלשה וכו', אלא לשם עדות בעלמא נקט שנים, ור"ל דאפילו נמצא אחד מהם פסול, שנים הנשארים כשרים לכולי עלמא להעיד על חליצה זו, ואפילו לת"ק לפוסלה על האחים, כיון שלא היתה כוונתם עיקרית לעדות אלא ולא לחליצה, והואיל דמהני לעדות בעלמא חליצתם נמי כשרה, ומסיימי תוס', ורש"י לא גרס בשנים, ולדידיה נמי קאי אותו הזוג על כל דברי ת"ק: