קול הרמז נשים· רבי משה זכות
יבמות · פרק יב משנה ד
תי"ט ד"ה שנחלץ וכו' - אלא בכאן וכו'. ובדיוק גדול, כי מכאן ואילך ידבר בפסול חליצת חרש. ומילת נחלץ רומז הטעם ודיו לכל מקום: ד"ה והחולצת וכו' - מדפרט קטן וכו'. פי' בגמרא (קה,ב), דאמר אין חליצת קטן כלום, ולא אמר אין חליצתה כלום. ולענ"ד אין זו ראיה, דעיקר מחלוקת רבי מאיר ורבנן בהאשה רבה (צו,א) הוא בקטן, ומשום הכי פרט ליה בקטן. וקודם שראיתי הא"נ כתבתי זה:
תנא דמתניתין מודה וכו'. פסולה לצדדים קתני:
אלא קטן. לומר דאפילו קטן אינו כלום:
ד"ה קטנה וכו' - וי"ל משום וכו'. קשה דאין זה תירוץ אלא למאי דלא עריב קטנה, דלפי זה התירוץ הוה ליה למימר וקטנה חליצתה בטלה. וי"ל דהיינו הואם תאמר, ופי' תרצת העירוב אבל מכל מקום וכו'. ולפי שהם שתי קושיות חילקום בשנים, כבר י"ל בקשר שקבלנו מן הרי"ף ז"ל, וכלומר עוד אקשה קושיא אחרת שבתירוצה תתיישב גם הראשונה, דכיון דצריך למתני יתור לשון לא מצי לערבינהו:
פסולה מדרבנן וכו'. ומן התורה כשרה:
אינו מן התורה וכו'. כדמשמע מהירושלמי כדבסמוך:
אינה כלום וכו'. פי' מן התורה דמקשינן אשה לאיש, ובודאי דפוסלה על האחים בחליצת קטן. כן הוא פירוש דבריהם למאן דמוקי מתניתין לרבי מאיר, ופירוש זו ימצאהו בלחם משנה (הל' יבום פ"ד הט"ז), ובדרישה ופרישה (אבה"ע סי' קס"ט ס"ק פה), ושניהם תמהו על הבית יוסף דבמ"ש שם הטור (סי' פה) וא"א הרא"ש ז"ל השוה חליצת קטנה לחליצת קטן, כתב הב"י דלא מצא כך להרא"ש אלא לתוס' והביא דבור זה (קה,ב ד"ה קטנה), והם תמהו עליו דהכא דפסלה על האחים, ופי' דאינו כלום, ר"ל מן התורה. ובאמת דוחק הוא דהוה ליה למימר בפירוש אינה מן התורה, משום דלשון אינו כלום סתם הם דברי חכמים דפליגי ארבי מאיר, שכן אמרו בגמרא אבל חכמים אומרים אין חליצת קטן כלום, כי אי אפשר לומר כך לרבי מאיר כיון דסדר דפוסל על האחים, וזה דבר הוא ולא יכון לומר בו אינו כלום. ועוד יותר על תמיה שלהם יש עוד תמיה רבתי על רבן של ישראל הבית יוסף דלא שם לבו למתניתין רבי מאיר, ואיך הביא ממנה ראיה לדברי הרא"ש דפסק דקטן וקטנה שוים הם. לכך נראה לי כדכתב בעל נחלת צבי דתוס' סמכו על מה שאמרו לעיל סוף האשה רבה (צח,א), דרבי אליעזר מוקי מתניתין כרבנן, דבין חליצת קטן ובין הקטנה פסולה ואינה פוסלת. ולפי זה מתניתין כהלכתא, ושפיר קאמר הב"י. וגם לישנא דאינה כלום מדוייקת דה"ק רבנן דאין חליצת קטן כלום:
ומיהו בירושלמי וכו'. ולדידי נמי אתי שפיר דלא עריב, וגם ייתור לשון, דסבירא ליה דאפילו אם חלצה בדיעבד דכשרה מכל מקום נכון לחזור ולחלוץ משתגדיל: