קול הרמז נשים· רבי משה זכות
יבמות · פרק יב משנה ג
חלצה וכו'. אין להוכיח מכאן שאם חלצו בהדיוטות מה שאינן יודעין לקרות שאם חלצו שתהיה כשרה, דהא חשיב לכתחילה כיון
דמעיקרא אדעתא דהכי עביד:
הרע"ב ד"ה חלצה וכו' - וקריאה דיבור וכו'. ואם תאמר דהא קיימא לן דעקימת שפתיים הוה מעשה, גבי חסימה והנהגת כלאים בקול בבבא מציעא (צ,ב), כבר תירצו התוס' התם (ד"ה רבי יוחנן), דהתם עבד מעשה בקולו. ואחר כך מצאתי לקמן דף ק"ה שהתוס' (ד"ה ככה) הקשו מה שהקשתי, ומתרצי וז"ל, וי"ל דמכל מקום מעשה גרוע הוא יותר מן הרקיקה אי נמי לא דמי למנהיג בקול שהוא מעשה גדול, ע"כ. ונראה דה"פ התירוץ, דבשלמא בעלמא דלית מעשה בהדי דקול לימא דהוא מעשה, אבל הכא דאיכא רקיקה וחליצה בהדי קריאה איכא למימר דככה יעשה קאי נמי אקריאה דגרוע, דאם כן לימא קרא ככה ראוי לאיש וגו'. ומ"ש שהוא מעשה גדול, ר"ל שנעשה מעשה. ועוד נראה לי דודאי ככה יעשה עיקרו בחליצה ורקיקה שכבר נעשו, ואי הוה קאי נמי אקריה הוה ליה למימר, לאיש אשר לא יבנה בית אחיו ככה יעשה, דהוה נמי אקריה. ולפי ההלכה לא צרכינן לכל זה, דרבי עקיבא אומר כל דבר שהוא מעשה באיש: