קול הרמז נשים· רבי משה זכות
יבמות · פרק טו משנה א
שהלכה. כאן שהיא באתה ואמרה, תלה בה ההליכה, ובפרק דלקמן שבאו ואמרו מת בעלך, תלה בו ההליכה:
שלום בינו לבינה. דלא תני שלום ביניהם, משום דבעי למתני קטטה בינו לבינה, וקמ"ל דאפילו הרגיל הוא הקטטה, דסלקא דעתך אמינא דאיהי מרחמא ליה ולא משקרא, אפילו הכי נימא דאיהי שקרנית. וכתבו הרמב"ם בהל' גירושין (פי"ב הט"ו), עיין שם בהרב המגיד:
תתייבם. תנייה אגב דלא תתייבם דפרק דלקמן:
תי"ט ד"ה אמרו לו, - אין להקשות היינו וכו'. ולי נראה דאינה נאמנת משמע לכתחילה, ושאם נשאת לא תצא. וכן נראה שהבינו רבי
יהודה, מדאמר לעולם אינה נאמנת, דמשמע אפילו בדיעבד, ומשום הכי חזרו ואמרו לו, אחת זו ואחת זו תנשא, אפילו לכתחילה: