קול הרמז נשים· רבי משה זכות
יבמות · פרק ה משנה ג
חליצה כלום. אף על גב דחליצה פסולה היא:
תי"ט ד"ה חלץ וכו' - דלא תימא וכו'. האי בורכא הוא, דמ"ש בריש פרקין הוא שלא יאמרו ההמון, אבל התוס' (נ,א ד"ה חלץ) הקשו להתנא שמדבר עם החכמים:
ד"ה חלץ וכו' - אלא איידי וכו'. הכי קאמר בסוף פרקין (נג,ב). ומהא קשה לתוס' (נ,א ד"ה חלץ) שאמרו ששונה כל העניינים, למה לן טעמא דאיידי. וא"ל דטעמא דאיידי עדיפא והיכא דמצינן למימר אמרינן: ד"ה אין אחר וכו' - ומיהו מזה וכו'. אף התוס' (נ,א ד"ה רבן גמליאל) לא אמרו כן לראיה, אלא דבהכי דייקא מאי דלא קאמר עלה זאת דרבי עקיבא, ולא צרכינן לומר דנטר כדאמר התי"ט. אבל כוונה לתוס' לקרב דעת רבן גמליאל לרבנן דרבי עקיבא, ומשום דסברא הוא לחלק בין ביאה דאורייתא למאמר דרבנן:
חליצה כלל וכו'. עדיפא הול"ל, דנטר ליה עד הכא משום דאיכא ס"ד בגמרא (נב,ב) דלא אתי דרבי עקיבא, ע"ע: