קול הרמז נשים· רבי משה זכות
יבמות · פרק ג משנה ח
וכולן. אחר ששנה כל דיני דחולצת ולא מתייבמת תני האי כללא: ולא מתייבמות. דילמא צרת ערוה היא, רש"י (במתני'):
ספק גירושין. לא תני הכא כיצד כדקתני בקדושין, משום דגם בגירושין איתא ספק קרוב לו או לה:
בכתב ידו. הכריחו התוס' (לו,ב ד"ה כתב), דאפילו אין כאן אלא חתימת ידו סגי. והא דלא תנן התם דהוי רבותא טפי, נראה לי דסמיך אקרא דכתיב, וכתב לה:
תי"ט ד"ה זהו ספק וכו' - ומספקא לר"י וכו'. (הגה"ה, א"ה כתבו לב'). ולא ירדתי לסוף דעתם ז"ל, דהאי ספיקא ודאי למאן דאמר עידי חתימה כרתי, ומספקא ליה אי כתב ידו חשיבא כעידי חתימה, וכדכתב חלקת מחוקק (סי' ל"ב ס"ק ח), והלא ר"י גופיה פסק כמאן דאמר עידי מסירה כרתי, וכדכתב הרא"ש משמו פרק המגרש (סי' ז). ועוד קשה לי דבפרק האומר (קידושין סה,ב) אמרינן, המקדש בעד אחד אין חוששין לקדושיו ואפילו שניהם מודים, והכי ס"ל לכמה אמוראי, והכי פסקוהו כמה רבוותא, וכדכתב ב"י אבה"ע סי' מ"ב. איברא דאיכא סמ"ג דכתב, דמשום דאמרינן התם מאי הוה עלה, רב כהנא אמר אין חוששין רב פפא אמר חוששין, ולא נפקא ההלכה ראוי להחמיר. אבל מכל מקום אינה ראיה לכאן, דאפילו רב פפא לא קאמר חוששין אלא משום דאיכא עד אחד בהדייהו דחתם, אבל אי ליכא אלא הודאה כולי עלמא לא פליגי דאין חוששין: