קול הרמז נשים· רבי משה זכות
גיטין · פרק ב משנה ז
שהכתב. בפט"ו דיבמות מ"ד, כתב הר"ב, דסמכינן עיקרא על הגט וכו': הרע"ב ד"ה ובלבד וכו' - והבי"ד וכו'. מכאן עד הסוף אין לשון הר"ב מדוייק, שלפי מסקנת הגמרא (כד,א), הכל הוא תנאי שהתנה הבעל עם האשה, ואם כן היה לו לומר הכל לנוכח, והבי"ד יקחו מידך אחר שתאמרי בפני יכתב ובפני נחתם וימנו שליח שיחזור ויתנהו בידך: תי"ט ד"ה ובלבד וכו' - הרשב"א וכו'. ס"ל כהראב"ד, דהשיג על הרמב"ם, פרק י"ב מהל' גרושין ה"ב וכתב, דיתקיים הגט בחותמיו אע"פ שלא יצא עליו ערעור. ונראה שטעמו דמדתנן (כתובות פ"ב מ"ה), אם יש עדים אינה נאמנת, מוכח דחיישינן דאינה חוששת לקילקולא. והשו"ע בסי' קמ"ב סי"ד, חש לדברי הראב"ד וכתבה בשם י"א: