קול הרמז נשים· רבי משה זכות
גיטין · פרק ב משנה ו
תי"ט ד"ה קבל וכו' - וכן פקחות וכו'. איני יודע מנ"ל כל זה. ולי נראה דהתחיל בקטן משום דפסולו קיים דלא שייך ביה חזרה, ואחר כך
שנה חרש שהוא הראשון מחש"ו, ובדין הוא דהול"ל בתריה שוטה שהוא השני, והפסיק בסומא משום דביה לא צריך חזר ונתפקח אלא משום דתנייה בפקח ובשוטה, איידי דידהו תנייה נמי סומא:
ד"ה זה וכו' - כדדייק וכו'. (כג,א) מדלא קתני תחלתו וסופו בכשרות. ולכך כתב הרמב"ם (פ"ו ה"ח), מפני שתחלתו וסופו בדעת, אבל הטור והשו"ע (סי' קמא סל"ב) כתבו בכשרות, ולא ידעתי למה, וכל שכן ששם לא הזכירו סומא שבו בפרטות שייך לשון כשרות: