קול הרמז נזקין· רבי משה זכות
שבועות · פרק א משנה ה
אומר. פי' שאמר כן דרך שאלה, אם הוא שהיה אומר רבי [שמעון] שיקרבו זה בזה, והוא השיבם הן, והשתא דייקא שפיר תשובת הן, ולעיל לא תני הכי אלא יקרבו:
תי"ט ד"ה מוסיף עליהם של רגלים וכו' - דאתקוש וכו'. קשה שעיר חיצון גופיה איתקש לפנימי ואיך ילמד לרגלים בהיקש, דהא קי"ל (י,א) אין היקש למד מן ההיקש בקדשים:
כרת וכו'. פי' לאפוקי הא דאינו (לא)[מכפר] על הטהור שאכל את הטמא שהוא פטור מכרת כדתנן פרק י"ג דזבחים משנה ב', ואפילו הכי
דפטור מכל מקום אסור דמטמא את הקדש, ולכן של רגלים מכפרין עליו מדאתקוש לחצון:
החיצון וכו'. ז"ל הרמב"ם בפירושו (למשנה ד'), ומחלוקת זה לא נאמר בו הלכה כדברי פלוני לפי שהוא דבר חוזר אל הש"י ואמנם הם חולקים בהיקש, (וראיה מהפסוק)[וראיות מהפסוקים]. אבל בחיבורו בהל' שגגות פי"א ה"ט פסק כרבי יהודה ככללין דעלמא:
סד"ה מוסיף עליהן כו' - דחיצון וכו'. דשעיר חיצון לא מימעיט דלאו למזבח איתקש, רש"י (י,ב סד"ה אלא לעולם). אבל דרגלים לא מכפרי אדיוה"כ (י,ב) דכתיב באחרי מות (טז,לד. במסורת הש"ס שמות ל,י) אחת בשנה, דכפרת יוה"כ דהיינו אין בה ויש בה לא תהיה אלא פעם אחת בשנה: