קול הרמז נזקין· רבי משה זכות
שבועות · פרק א משנה ד
הרע"ב ד"ה לכפר וכו' - ליקרב וכו'. דהא לכפר על טומאת מקדש וקדשיו הופרש ועל טומאת מקדש וקדשיו הוא קרב, רש"י (ב,ב ד"ה כולן):
תי"ט ד"ה ושעירי וכו' - באין וכו'. דהוי טפי (ט,א) שאין מכיר בו אלא ה'. ועוד דאין בה ויש בה לא שייך בשאר עבירות שהרי יש בהן קרבן:
אלא וכו'. קשה על הר"ב דכתב מהיקשא דשעיר (ט,ב), והא אינו כן לפי המסקנה (י,א), אלא בהיקש דבמועדיכם משום ק"ו דשעיר עצרת.
א"ל [איכא למימר] דס"ל לר"ב דשעיר עצרת הוא נלמד מהיקש דבמועדיכם ולא שאר הרגלים דבהא דר' יונה אמרינן, אלא משמע דהדר ביה מהא דלעיל:
ד"ה שעירי וכו' - במלתא וכו'. דהוקש לשעיר חיצון דיוה"כ וכנז"ל (ט,א), דדוקא לטומאת מקדש הוקש ולא לכל עבירות:
ד"ה אמרו לו וכו' - אשעירי וכו'. דצ"ל דאמרו לו אשעיר דאין בה ויש בה, שהרי יש בה ואין בה כתב הר"ב (סד"ה כל השעירים), דאין חולק עליו שהוא תולה:
דורו של וכו'. (תי')[פי'] דבפ"ק דסנהדרין דף י"ד א' אמרינן, דרבי יהודה בן בבא הסמיך חמשה זקנים ושנים מהם רבי שמעון ורבי מאיר, ובכל הש"ס מצינו רבי מאיר ורבי שמעון חולקים, אם לא שנאמר כמ"ש הרמב"ם [בהקדמתו לפי' המשניות] בראש הפרק [הרביעי], שהשיגו קצתם לקצתם, פי' משל דור זה לשל חבירו: