קול הרמז נזקין· רבי משה זכות
סנהדרין · פרק ה משנה א
בכמה. פי' רש"י בעשרים או בעשרים וחמשה לחדש. דנראה דבא לתרץ, דלא תימא דאין יכולים להזימם דיאמרו דטעו בעיבור דירחא, דהיינו דוקא קודם ט"ו אבל אח"כ לא יוכלו לומר כך, כדאיתא בגמרא (מא,א), ודוק:
הרע"ב ד"ה היו וכו' - חקירות וכו'. קשה דקי"ל (מא,ב), כל עדות שאי אפשר להזימה אינה עדות, וכמ"ש התי"ט לקמן (מ"ב ד"ה עדותן בטלה), וא"כ למה לי למכתב שבע חקירות, והלא צריכים הבי"ד כל החקירות שיוכלו לבוא לידי הזמה. וי"ל דאיתא בגמרא (מ,ב), דיש חקירה שמינית בכמה בשעה ולא קי"ל הכי, ומש"ה איצטריך קרא למיכתב דוקא שבע חקירות לאפוקי שמינית:
לשונות וכו'. ומסרה התורה לחכמים עניינם באיזו שבוע וכו', נכללים שבכל אחד מאלו השבע יכולים להזימם:
תי"ט ד"ה בשבע וכו' - נחנקים וכו'. קשה ל"ל לק"ו למילף נחנקין או נשרפין, תיפוק לי דבעדים זוממין כתיבי שבע חקירות מכח הגזרה שוה, ועדים זוממין מוכנים לכל אחת מארבע מיתות. וי"ל דאין ללמוד מעדים זוממין דחידוש הוא כדאמרינן בכמה מקומות:
ד"ה באיזה יום וכו' - מעלין וכו'. הקשה (המהרש"ל] בחכמת שלמה, דאפילו מעלין על לבן חשבון של חדש צריך שיאמרו יום פלוני, דאי לא יאמרו יכולים לומר טעינו בעיבורא דירחא. [והמהרש"א] בחידושי הלכות תירץ כמ"ש לעיל (בד"ה בכמה), בפי' רש"י בעשרים או בעשרים וחמשה לחדש. ועוד תירץ דדוקא אחד אומר בשלשה לחדש ואחד אומר בארבעה לחדש איכא למימר דטעה בקביעא דירחא, אבל כששניהם אומרים בשלשה אז ליכא למימר דטעו בקביעא דירחא ושהיה המעשה בארבעה, כי אין אחד מעיד עליו: