קול הרמז נזקין· רבי משה זכות
סנהדרין · פרק ד משנה ה
כיצד. משום דאין איום בדיני נפשות שוה לאיום בדיני ממונות, דבדיני נפשות לא שייך לומר כבדיני ממונות סהדי שקרי אאוגרייהו זילי, לכך שואל כיצד הוא האיום בדיני נפשות:
תי"ט ד"ה ומאיימין וכו' - משמע וכו'. אין מכאן הכרח, שי"ל שבעל דין התובע הביאום לבי"ד ואמר שהם היו יודעים לו עדות לזכותו:
ד"ה שמא וכו' - דבדיני וכו'. להרבות בדברים ולפרש לאיים, ובדיני ממונות לא איכפת לן לאיים עליהם [כל כך], כ"כ רש"י (לז,ב ד"ה אמרינן):
ד"ה דבר אחר וכו' - אין זה וכו'. וא"א דאפשר דאף זה מן האיומים, וכמש"ה חבקוק (ב,יא), כי אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה. ומכאן דרז"ל תענית פ"א (יא,א), שקורות ביתו מעידות על האדם. וזהו שהוכיח רש"י לקמן, שאמר קין שאינו יודע מאחיו, וה' אמר לו שהעצים וגם האבנים היו צועקים: