קול הרמז נזקין· רבי משה זכות
סנהדרין · פרק ד משנה ב
הטומאות. מתחיל בטומאה, משום דכל טומאה קודמת לטהרה. דע שבין במכילתין (לב,א ולו,א), ובין בגיטין (נט,א) גרסינן דיני ממונות הטומאות הטהרות. והרב חכמת שלמה (לו,א) כתב בהדיא דכך צריך להיות. וכ"כ הרמב"ם בפירוש (פי"א מהל' סנהדרין ה"ו). ואע"ג דהראב"ד נראה דל"ג לה כך, מ"מ הי"ל להתי"ט לשום לב על הדבר ולציין עליו ס"א, וכש"כ שלפי דעתי יש לנו לגרוס כגרסת הרוב, דהיינו הרמב"ם ורש"ל וכגרסת הספרים, וגם שהסברא מכרעת כן, דאמאי לא ליתני תנא נמי ממונות, וה"ג במשניות דפוס מנטובה:
תי"ט ד"ה הטומאות וכו' - האסור וכו'. י"ל דתנא נקט לישנא דקרא, שקורא טמא בין לאסור ובין לטמא, כנראה מפרשת שמיני דקרי טמאים לבהמות האסורות, וא"כ בכלל טומאות וטהרות נכלל אסורות ומותרות:
ד"ה מתחילין וכו' - דלעיל וכו'. כבר השגתי עליו שם, שאין לזה שייכות פרטי לכאן. ועוד תמיה לי שהרי לקמן (בא"ד מן הצד) כתב, דקמ"ל דבדיני ממונות אין לחוש ללא תענה על רב, והוא חידוש גדול בדין, ומה לנו לילך בדרכי הדרש והמוסר:
ד"ה מן וכו' - ומ"מ דרך וכו'. פי' המהרש"א בעל חידושי הלכות, דר"ל דאע"ג דבדיני ממונות מתחילין מן הגדול, מ"מ דרך שאלה יכולין לענות עליו. אבל התי"ט ס"ל דקאי אדיני נפשות, דאע"ג דמתחילין מן הצד משום לא תענה, מ"מ דרך שאלה מותר:
שאילה וכו'. ומתני' הכי דייקא, דלא תני למד אחד מן התלמידים עליו זכות שומעים לו וכו' אלא קתני אמר אחד מן התלמידים יש לי וכו', דהיינו ממש כשואל רשות לדבר:
דטעמא וכו'. אין טעם זה מוטעם, שהרי זהו כבודו של גדול שלא להתחיל ממנו כדי שלא לחלוק עליו, משא"כ בשני לו שמותר לחלוק על דבריו: