קול הרמז נזקין· רבי משה זכות
סנהדרין · פרק ג משנה ח
הבא. ה"ג הרי"ף והרא"ש (סי' לז). ונראה לי דאתא לדיוקא, דוקא כשאמר אין לי הוא דאינו מועיל לו לומר קרבו פלוני ופלוני וכו', אבל אם לא אמר אין לי מועיל לו, וכ"כ הסמ"ע (סי' כ ס"ק ה) הש"ך בשם דרכי משה:
אינו. משום שהיו שם העדים או הראיה, אבל אם אח"כ באו עדים או שמצא ראיה בחמת שטרות של אביו סותר את הדין, גמרא (לא,ב):
תי"ט ד"ה אמר וכו' - שנראה וכו'. היינו משום דלא הזכיר הבבא דהרי זה אינו כלום, דמשמע דלא ס"ל הכי, אלא כרשב"ג דפליג עליה. ואינו כך דבגמרא (לא,א) מוכח בהדיא דאין הלכה כרשב"ג באמר אין עדים וכו'. וההכרח של התי"ט אינו מכריע, דאפשר לומר דזה אף זה קתני. ומ"ש התי"ט שעיקר הלשון כמו שהעתיק השו"ע בסי' כ, גם הסמ"ע כ"כ, אבל הבעל לחם משנה (הל' סנהדרין פ"ז ה"ז) יישב הכל בלתי הגהה, ע"ע: