אור ברסלב
קול הרמז נזקין מכות › פרק ב משנה ז

קול הרמז נזקין· רבי משה זכות

מכות · פרק ב משנה ז

פרק ב משנה ו

לעדות. (ל"מ שם) אגב אורחיה אשמעינן לא לבד צריכות הפסוק שנראה מיותר, שהיה די שיאמר והשיבו אותו העדה אל עיר מקלטו,

מאי אשר נס שמה, אלא שם תהא וכו'. ובזה למדנו דיוק אשר נס ולא נאמר אשר ינוס כדכתב אבתריה, ללמד דוקא בעיר שנס תחלה שמה דוקא ידור ולא ילך לעיר מקלט אחרת יותר טובה, וכן אם יחלה לא ישנוהו לעיר אחרת. ויתכן שלכן נקרא מקלט שקולטת אותו שלא ילך לעיר אחרת: קבורתו. יתכן שירמוז למה שכתב הרמב"ם פ"ז ה"ג, שאם נגמר דינו ומת קודם שגלה שולחין שם את עצמותיו:

תי"ט ד"ה וכל וכו' - דקשיא וכו'. אי משום הא לא קשיא מידי דהכי קאמר גואל הדם רשות בידו, דאפילו לכתחילה מותר לו להרוג, ולא כן שאר כל אדם אלא אם הרגו אין חייב עליו:

ד"ה הכל וכו' - ושדינא וכו'. וכן פי' הרמב"ם וכך פסק בפ"ח הי"א מהל' רוצח. והקשה הכסף משנה דזה התיקון דאף אחר הנוף הוא אליבא

דרבי יהודה דברייתא (יב,ב) דלרבנן לא צריך עיי"ש, ואם כן אמאי שביק רבנן ופסק כרבי יהודה. ושמא נקט להקל בדיני נפשות ואין זה כדאי וצ"ע, ע"כ. ואני מוסיף עוד טעם אחר והוא דכיון דרב אשי דאיהו מתקן מתני' סתמית כרבי יהודה שמע מינה דכוותיה סבירא ליה. ותי"ט לא העיר בזה:

תוכן העניינים

קול הרמז נזקין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה