קול הרמז נזקין· רבי משה זכות
מכות · פרק ב משנה ו
והשיבו. מהרי"א מדייק בזה הפסוק שנאמר (דברים יט,ג) והיה לנוס שמה כל רצח, הרי שכולם [אפילו המזידין] נסים שמה. שמע מינה תלת, א' שיקדים לעיר מקלטו כיון שמצווים להשיבו. ב' שתהיה השבה מעליא בלוית שני תלמידי חכמים. ג' שיחזירוהו שם. ועל כל אחד מייתי קרא: תי"ט ד"ה בתחילה וכו' - וכי וכו'. ערבים עלי דברי חבירי מהרי"א ז"ל. דאילו מהאי קרא [דפי' רש"י] (ט,ב ד"ה בתחילה) לא אריא כל כך, דדילמא ה"ק קרא (דברים יט,א) וכי יהיה איש שנא וגו' [אם ינוס, ושלחו וגו'], שיתרו בו שיהרג ושינוס, ושלחו זקני וגו'. אבל דברי אבוהב ז"ל הם ממש פשט הפסוק. ובדבריו אני מוסיף מאי דכתיב בתריה (יט,ד) וזה דבר הרצח אשר ינוס שמה וחי וגו', לאפוקי אחר שנס ולא יחיה, ודוק:
ד"ה ואחד וכו' - הרמב"ם וכו'. הרמב"ם [בפירושו] מוסיף עוד כשיארע בו מום. ולפי זה שעבר ממשיחתו קאי גם לבעל מום. וז"ל הרמב"ם בפ"ז ה"ט מהל' רוצח, אחד הכהן גדול המשוח בשמן המשחה ואחד המרובה בבגדים ואחד הכהן הגדול העובד ואחד הכהן שעבר כל אחד מארבעתם שמת מחזיר את הרוצח, ע"כ. וראוי לדקדק מי הוא הכהן העובד, וכי שנים הראשונים אינם עובדים. ונראה שכהן העובד הוא שאירע לו קרי שראוי הוא לעבוד כשיטהר, וכהן שעבר הוא בעל מום קבוע שאינו יכול לעבוד עוד. ואל יקשה אמרו כל אחד מארבעתן, ובגמרא (יא,א) לא אשכחנא אלא תלת כהני בקרא:
ד"ה משנגמר וכו' - ותימה וכו'. הי"ל לתי"ט לכתוב דברי הגמרא (יא,ב) דאמרינן, דילמא האי דגלה איכפר ליה האי דלא גלה לא, ומשני מידי גלות מיכפר מיתת (כ"ג)[כהן] מכפרת, ע"כ. ובזה היה מתורץ הכל, כי תמיהתו אין הגמרא מעלה אותה על לב, דלא אמר אלא בלשון דילמא. והטעם משום דההיא דבן סורר ומורה (מ"ד) היא משום (עב,א) דירדה תורה לסוף דעתו וכו', והקפת זקן התחתון לא מוציאתו מזו האומדנא, אבל בהורג שוגג הסברא אינה תמוהה, אלא סליק דעתיה מעיקרא דדוקא גלות מכפר, ומשום הכי בעי טעמא דמנ"ל דנגמר דינו גרידא לא גלי, דילמא דצריך לגלות להתכפר וכדאמר בעלמא גלות מכפרת עון, ומשני דלא מטי ביה משום כפרת הגלות וכדכתבו תוס' (יא,ב ד"ה מידי), דאם כן הו"ל לרחמנא למיקץ זמנא לגלותיה:
ק"ו וכו'. הק"ו היה בס"ד מעיקרא, אבל לפי מאי דפסיק הגמרא דטעמא משום דמיתת כהן גדול מכפרת, לא שנא מי שגלה כבר ממי שלא גלה עדיין, דלכולם מכפרת המיתה: