קול הרמז נזקין· רבי משה זכות
מכות · פרק ב משנה ה
וזה. אע"ג דאיצטריך פסוק זה [וזה דבר הרוצח] למאי דתנן בשלהי פרקין (מ"ח). י"ל דתרתי שמעינן מיניה, האי דהכא יליף לה מוזה דבר, וההיא דסוף הפרק ילמוד מיתור מלת הרוצח, ודוק דמשום הכי לא נאמר וזה דברו דהוה קאי ארוצח דסוף פרקין דלעיל (מ"ט):
תי"ט ד"ה ומוסרים וכו' - דכשמקדימין וכו'. הטעם הוא כי מסתמא ההורג שוגג נבהל ומיהר מיד לנוס, ולא יש לו פנאי לילך לבית דין לשיתנו לו שני תלמידי חכמים כי יפחד להתעכב. וטעם שכתב התי"ט אינו לשבח, כי אפילו לא יוכלו להחליט וכו' יתרו בו, דקי"ל כרבי יוחנן (טז,א) דהתראת ספק שמה התראה וכדכתב הרמב"ם פט"ז ה"ד מהל' סנהדרין: ד"ה רבי מאיר אומר וכו' - אף וכו'. נראה לי דמתני' דייקא טפי והכי קאמר, לא מבעיא שצריכים התלמידי חכמים להיות עמו לשמרו, אלא גם הוא יציל עצמו בדברי תחנונים לומר שלא היה מזיד: