קול הרמז נזקין· רבי משה זכות
מכות · פרק א משנה ט
על פי. מייתי קרא משום דאצטריך לפירוש דבר אחר:
תי"ט ד"ה ואחד וכו' - לומר וכו'. ס"ל דאשמועינן דהמתרה הוא מצטרף עמהן, ועל דרך שכתב הר"ב. וזהו דיוק מתני' לקמן הוא והן נהרגין, דהו"ל למימר הוא והיא דהוה קאי אכת שנמצאת זוממת דהיא לשון נקבה, אלא תני והן לכלול גם המתרה. ועל תירוץ תוס' (ו,ב ד"ה ואחד) קשה דאם המתרה מדבר לעדים ראו וכו' אם כן למה צריך שיראו אלו את אלו, תיפוק ליה דמצטרפים ע"י המתרה כדאמר לקמן, ולא צריך שיראו אלו את אלו: ד"ה והשניה וכו' - ששנינו וכו'. דממון ניתן לחזרה. ומטעם זה יש לכלול גם מלקות דניתן למחילה, וכדתנן בב"ק פ"ח מ"ז, שלא יהיה המוחל אכזרי, וישלם הכל במה דשייך לו מדין חובל בחבירו בפרט הבושת והצער והשבת, מה שאין כן בנפשות דנשפך דמו ודם זרעותיו, שזה מצאתי בהראב"ע פרשת שופטים, דמטי בה משום תיקון העולם בזלותא דבי דינא, דאם יהרגו אחר מעשה אוושא מילתא טובא, דצריך שיצא כרוז לפני המוזמין ויכריז שהם נהרגים על שהטעו את בית דין להרוג נקי, ומשם ואילך יבזו את הבית דין ואין זה במלקות וכל שכן בממון. ובאמת הכי דייקי דברי הגמרא (ה,ב), הרגו אין נהרגין, ולא אמרו עשו מעשה פטורין או אין נידונין וכיוצא דדרך הגמרא לפרש, אלא משמע דדוקא בהריגה הוא דין זה: