קול הרמז נזקין· רבי משה זכות
מכות · פרק א משנה ב
תי"ט ד"ה שלא וכו' - מוציא וכו'. אע"ג דרבי מאיר יהיב טעמא דשלא השם המביאו וכו', לא סגי ליה בהכי משום דאיהו דריש כדי רשעתו, ומוקי לה במלקות ומיתה דאין אדם לוקה ומת, ולא חייש לטעמא דשלא השם המביאו וכו', ואם כן איצטריך ליה למגמר ממוציא שם רע לענין מלקות וממון. כך למדתי מדברי תוס' בש"ס דף ד' ב' בד"ה בשלמא לרבנן, ואה"נ דאי לאו טעמא דשלא מן השם המביאו וכו' לא הוה גמיר ממוציא שם רע, ולכן גם בכל מקום ס"ל דלוקה ומשלם אם יהיו שני שמות כי הכא, וכן כתב תוס' בב"מ דף צ"א א' ד"ה הא מני, עיי"ש:
ד"ה כל וכו' - תענה וכו'. ואפילו לרבי יוחנן דס"ל [בסנהדרין] דעקימת שפתים הוי מעשה, [הא אוקימנא התם דס"ה] שאני עדים זוממין דישנן בראיה, שעיקר עדותן הוא על מה שראו והראיה אין בה מעשה, עיין פרק ארבע מיתות דף ס"ה א':