קול הרמז נזקין· רבי משה זכות
בבא קמא · פרק ד משנה ה
הרע"ב ד"ה מועד וכו' - שלשה וכו'. כל אלה הג' אוקימתות כתב הרמב"ם בחיבורו (הל' נזקי ממון פ"י ה"ג), ותמה עליו הרב המגיד, דב' קמייתי נידחו בגמרא (מא,א), וכתב הרב המגיד דשמא הרמב"ם היתה לו גירסא אחרת. ומ"מ הר"ב לא היה לו להכניס עצמו במחלוקת:
תי"ט ד"ה מועד וכו' - וכן מוכח וכו'. אי היתה הך הוכחה מעליא לא היתה נעלמת מן הרב המגיד, דהוכרח לומר דהרמב"ם לא הוה גריס כגירסא דילן. והאמת עמו דא"א לומר כהתי"ט, דהתם (פ"ה מ"ג) אהא דאמר במועד ליפול על בני אדם בבורות (מח,ב), ופרכינן אי הכי בר קטלא הוא, ופי' רש"י ואיך בא לידי מועד, וכאן לא שייך לומר דקטל וערק דלא עלה מן הבור מאליו, א"נ שהוזמו זוממי זוממין, או שאין מכירין את השור וכו', ואי איתא דמועד לגוים או לטרפה הוי מועד, מאי קשיא ליה, לוקמה בהכי, ומאי מקשי:
ד"ה וכן וכו' - דאע"ג וכו'. סברא זו יש נמי צריכותא (לבב"ק)[לקטנים בני קיימא] דמתני' דלעיל:
מחייב וכו'. יש להרהר על זה, שהרי איתא בברייתא (מא,ב) במכילתין, (שמות כא,כח) ובעל השור נקי, מחצי כופר, ומיירי בממית את האדם על פי עד אחד או על פי הבעלים, ודסבר דכופרא כפרה. ואי לא מעטיה קרא הו"א ליחייב קמ"ל, ואם חייב לצאת ידי שמים למה ימעטנו קרא, וכש"כ דנקי משמע נקי לגמרי: