קול הרמז נזקין· רבי משה זכות
בבא קמא · פרק ד משנה ג
ישראל. בגמרא (לז,ב) נכסים של הדיוט. וניחא לי, דבשלמא ברישא לא דייק למתני הדיוט, כיון שעדיין לא נזכר הקדש משא"כ בסיפא:
תי"ט ד"ה שור כו' - לפרושי כו'. לא נהירא דא"כ הו"ל משונה מכל שאר מילי דתנינן התם, דהוו כללי ולבתר מפרש להו, כדאמרינן בדוכתי טובא, ובשור של ישראל כו'. אלא הכא נמי מפרש מאי (דכליל)[דכייל] לעיל שאין בהם מעילה, ואמרינן דמתניתין ר' יוסי הגלילי היא, דסבר דקדשים קלים ממון בעלים, וקרינן בהו רעהו, ומש"ה הדר ותני ליה הכא, ומייתי קרא דשור רעהו לפרושי ההיא דפ"ק:
ד"ה פטור וכו' - תימה וכו'. הר"ב קשיתיה מתני', דלא תני וכן שור של ישראל שנגח, דהוא מצי דקאי אקרא. והרמב"ם בפירושו כתב וז"ל, אם יש לנו בדיניהם זכות נדון להם בדיניהם ונאמר להם כך דיניכם ואם טוב לנו בדיננו נדון להם כפי דינינו וכו' ואל תתמה וכו', ע"כ. כמ"ש התי"ט בסמוך, ומינה דסמיך על היתר ממונם, דאי קאי אקרא דרעהו ומש"ה פטור, לא אתי שפיר. ואל תתמה אהאי בבא דהקדש נמי אתמעט מרעהו, ובפרק הגוזל (קיג,א) יש ממש כלשון הרמב"ם בפירושו הנזכר. ולפי זה מובנים דברי תוס', ולא כהגהות רש"ל, דז"ל התוס' (לח,א ד"ה עמד והתיר ממונן), משמע דוקא בענין זה שנגח שור שלנו שלהם ולמ"ד בפרק בתרא (קיג,א) דגזל גוי אסור ניחא אבל למ"ד מותר קשה, ע"כ. ור"ל דלמ"ד גזל גוי אסור ס"ל דהפקעת הלואתו מותר והיינו מטעמא דויתר, ולכך שור שלנו שנגח שור שלהם פטור דהיינו הפקעת הלואתו, אבל למ"ד אפילו גזל גוי מותר לגמרי, קשה דלמאי צריכי קרא (חבקוק ג,ו) דעמד וימודד: