קול הרמז נזקין· רבי משה זכות
בבא קמא · פרק ג משנה יא
זה. בכאן לא שייך למתני לא כי, דתרווייהו שמא:
שניהם חייבים כו'. כתב הרמב"ם (הל' נזקי ממון פ"ט ה"ז) (ופסקו השו"ע סי' ת' ס"ב), דחייב לשלם מגוף הפחות שבשניהם. וכתב הרב
המגיד דהטעם מפני שהוא ספק והמע"ה. ומפני זה הוסיף הסמ"ע שאם זה הפחות אינו שוה כדי חצי נזק מפסיד הניזק:
הרע"ב ד"ה שניהם חייבים כו' - ששניהם כו'. דאלת"ה חייב גברא מבעי ליה, ותו מאי שניהם, ש"ס (לו,א). ואה"נ דהו"מ לדיוקי משניהם פטורים, אלא דנקטיה בחייבים משום נפקותא דכי איתנהו לתרווייהו: תי"ט ד"ה לא כו' - מצית כו'. לא צרכינן להאי לדייקו מהכא, דבהדיא אמרינן ר"פ הפרה (מו,א), דלרבנן זה כלל גדול בדין דאפילו ניזק אומר ברי ומזיק אומר שמא המע"ה:
ואשתכח כו'. אבל הר"ב נראה דלא מפרש כן, דכתב מתחכך היה בסלע ולקה:
ד"ה היו כו' - מינייהו כו'. והו"א מדזה אומר שורך המזיק כו', ואמאי לא טענו בסלע לקה, אלא דאיכא סהדי:
נתברר כו'. דמתניתין כר' עקיבא (לג,א) דס"ל שותפי נינהו, דאי כר' ישמעאל דס"ל בעל חוב הוא וזוזי הוא דאסיק ביה, אבד האחד לא איבד זכותו, רש"י:
ד"ה קטן כו' - ותמיהני כו'. אין כונתם לדמים דוקא, ויגיד עליו רעו בדבור האחר (ד"ה קטן הזיק את הגדול), לא תקח אלא קטן שלי. ומ"ש ודמי, הוא לומר שיפסיד שווי מותר הנזק:
ד"ה היו כו' - כתבו כו'. ולי נראה דהו"א דטענת המזיק גריעה טובא, דאין דרך קטן להתקוטט עם הגדול, וזה י"ל לדעת הר"ב: