אור ברסלב
קול הרמז נזקין בבא קמא › פרק ב משנה א

קול הרמז נזקין· רבי משה זכות

בבא קמא · פרק ב משנה א

פרק א משנה ד

הבהמה ס"א והבהמה כו'. כ"כ תוס' (יז,א ד"ה הבהמה) וסיוע רבא לפי' רש"י והר"ב ודלא כפי' התוס':

כדרכה. כמו שהוא דרכה בהליכתה, דהיינו בשערה ובשליפה ובפרומביא וחמור במשאו, וזהו הבהמה בכלל, וכדרכה של כל אחת ואחת,

ומש"ה לא תני הבהמה מועדת להלך ולשבר דזהו האב, אבל כדרכה היא התולדה של ההילוך, פי' הזיקה בלכתה כמה שהוא דרכה, ומש"ה הבהמה מועדת להלך בכדרכה ולשבר כיצד בשערה כו', הרי דתולדות נקט בכדרכה ולא תני לשבר דרך הילוכה:

או שהיה כו'. כתב הרמב"ם [בפירושו], שזה עושה התרנגול יותר משאר עופות, וירצה דמש"ה לא תני עופות בכלל:

מהדס. הערוך (ע' חדס) גורס מחדס בח', ופי' שהוא דריסה:

הרע"ב ד"ה כיצד כו' - הרגל כו'. כפי' רש"י. וקשה דמה חידש כאן שלא שנאה בפ"ק מ"ד. ונראה לי דחידש טובא במה ששנה ואמר תחילה

לשבר בדרך הילוכה, שר"ל שדרך הילוכה היא העדאתה, והוא האב הכולל למ"ש אח"כ להלך כדרכה וכנ"ל, דהיינו הילוך ודרכה:

תי"ט ד"ה כיצד כו' - השן כו'. ולי נראה דמשום דבעי למתני בשן בד"א ברשות הניזק וכדכתב התי"ט, לכך איחר השן לסוף כי היכי דליהוי קאי הבד"א גם לרגל:

ד"ה לשבר כו' - אמרן וכו'. כונתו לתרץ קושיית ר"י הנז"ל, וכבר נתיישבה:

ד"ה משלם כו' - דבגמרא כו'. לא ידעתי למה יחלוק הר"ב על הפוסקים דפסקו כרב פפא (ג,ב), כי בכאן לא איירי הר"ב אלא ליתן טעם למה ישלם בצרורות חצי נזק ותו לא, ומה לו לכתוב בכאן אם הוא מגופו או מן העליה:

ד"ה דרסה כו' - א"נ קמ"ל וכו'. התירוץ זה מתיישב מאי דקשה על תירוץ ראשון, דאי לאפוקי דדריסה לאו משונה לתני דרסה לחוד, ולא נפל על השני דפשיטא דהוי כצרורות, אלא שי"ל שכבר למדנו במשנה ג' לקמן דיש נזק שלם וחצי נזק במעשה אחד. ולי נראה אמרינן בגמרא (יז,ב), אם דרסה על כלי ולא שברתו ונתגלגל על כלי אחר ונשבר, דלרבה בתר מעיקרא אזלינן ומשלם נזק שלם, וכן פסק הרי"ף (סי' לב. עי' בנמו"י ד"ה לרבה פשיטא ליה וד"ה והוא דקא אזיל), והא קמ"ל דלא אשכחן נזק שלם וחצי נזק אלא בכה"ג דקתני. ועוד י"ל דהא דקתני ונפל כו', לגלות שהדריסה היתה חזקה עד שנפל, וכיון שאמר ונפל הוצרך לומר חצי נזק:

תוכן העניינים

קול הרמז נזקין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה