קול הרמז נזקין· רבי משה זכות
בבא קמא · פרק א משנה ד
הזאב. גם בפ"ק דסנהדרין (מ"ד) מתחיל בזאב, לפי שהוא היותר מצוי מן האחרים, וכן בפ"ג דתענית (מ"ו), ופ"ז דב"מ (מ"ט):
ר' אליעזר. בכל הגמרא גרסינן ר' אלעזר, וגם בברייתא (טז,א) נזכר אחר ר' מאיר, וכ"כ תוס' (טז,ב ד"ה ר' אלעזר), וכך משמע מנמו"י דכתב דאין הלכה כר' אלעזר משום דיחיד ורבים הלכה כרבים, ואי גריס ר' אליעזר הול"ל דשמותי הוא:
הרע"ב ד"ה שור המועד כו' - ולגבי כו'. והא דלא סמיך ליה בתר ה' תמים, משום דצריך לפרש דשן אוכלת אינה כנושכת ורגל הולכת כבועטת:
מועד כו'. כפי' רש"י (במתני'). ומסיים דע"י העדאה דעדים אתי בהו חיוב נזק שלם הלכך מילתא חדא הוא, ע"כ. וכתב הרמב"ם בפ"א מהל'
נזקי ממון (ה"ה) וז"ל, חמשה מעשים תמים יש בבהמה כו', ע"כ. משום דכל אחד הוא מעשה חלוק בעצמו, אבל שור המועד דקתני היינו דהועד לחמשתן ושם העדאה אחד הוא:
להו כו'. ור"ל שהם משונים במעשים שאז יבואו למנין, ע"ד חמשה תמים: תי"ט הבהמה כו'. התנא רוצה לפרש מהו תמה, ואמר שר"ל שאינה מועדת, וכמו שפירש הר"ב בראש המשנה, חמשה תמים שאינן
רגילים להזיק וכו':
ד"ה ולא כו' - בגמרא כו'. הכי קאמרינן התם (ב,ב) כדי למעט שאינם תולדות דשן ורגל, אבל לעשותם תולדה דקרן, הוי טעמא משום דכוונתם להזיק כקרן, ע"ש בפי' רש"י (ד"ה בעיטה):
ד"ה ושור המזיק וכו' - לפיכך וכו'. אבל הרי"ף, והרמב"ם בפירושו ובחיבורו, כתבו כרבינא:
ד"ה והאדם כו' - לא חשיב בור כו'. ולי נראה דבכלל אדם הם, שהרי הוא החופר הבור ומדליק האש:
ד"ה הזאב כו' - חסורי כו'. והר"ב דלא הזכיר זה, י"ל דס"ל כתוס' שלהי הזורק (שבת קב,א) דאמרינן חסורי מחסרא וכו' בד"א שחזר ושכח וכו'. וכתבו התוס' (ד"ה רב אשי) דאין זה חסורי מחסרא ממש, דמשנה כמו שהיא שנויה יש לפרש כן, ע"ש. וה"נ הכא מתרי טעמי, חד דלא תני והזאב בו' החיבור, להורות שהם חלוקים מהנז"ל. ועוד דחזר ותני הרי אלו מועדים: ד"ה הרי כו' - בנשיכה כו'. תוס' (טז,א ד"ה והנחש) והרא"ש (סי' כא) הכריחו מן הגמרא (טז,ב) דדוקא במידי דאורחייהו בהכי חשיבי מועדים. ורש"י (טו,ב ד"ה מועדים) נ"ל דלא איירי אלא לפי הס"ד, דפשוטא דמתני' דתני הרי אלו מועדים, דמשמע אפילו במידי דלאו אורחיה ובנשיכה: