קול הרמז נזקין· רבי משה זכות
בבא מציעא · פרק ז משנה ה
אוכל פועל. אמרינן בגמרא (צב,א), דאמר רב דאיסי בן יהודה סובר, דפסוק (דברים כג,כה), כי תבא בכרם רעך, איירי בכל אדם, ודת"ק וחכמים פליגי בהא. וכתבו התוס' (ד"ה אבעית אימא), דת"ק שמזכיר פועל לית ליה דרב, ואע"ג דאיסי בן יהודה איירי בעושין בסעודתן, כדאמר הגמרא לקמן, מ"מ לא מיקרו פועלים כיון שלא מדעת בעל הבית עושין, ע"כ. וכפי' רש"י. ובזה מדוייק יתור שם פועל דלא נזכר בשתי משניות הקודמות. וגם ר' אלעזר חסמא סבר בהא כת"ק, ומש"ה הזכיר גם הוא פועל, אבל חכמים סברי כאיסי, ומש"ה קתני וחכמים מתירין, דהוה סגי למתני וחכמים אומרים מלמדין את האדם וכו', דמינה הוה מוכח דמתירין, אלא דההיתר קאי אההיא דאיסי. ותו איתא בגמרא (שם), דפליגי בדרב אסי, דקאמר דאפילו לא שכרו אלא לבצור אשכול אחד אוכלו כולו, וטעמיה נראה מדאקדמא רחמנא לאכילת פועל קודם הנתינה לכליו של בעל הבית, ומשכחת לה כגון ברוצה להרחיב מקום בשדהו לגדל יתר הקשואים, או בבא לגמול חסד לחבירו דרך כבוד, ות"ק אית ליה דרב אסי, והיינו קישות אפילו אחת ואפילו שוה דינר כדפי' רש"י. ומש"ה לא עירב ותני קישות וכותבת דהוה משמע דתרווייהו דוקא קאמר ר' אלעזר, דמיירי ששכרו ללקוט קישואים ותמרים, ואשמועינן דאוכל משניהם אפילו בדינר ואפילו שיהיה יותר על שכרו, וכותבת אעפ"י שהוא יותר חשוב:
רבי אלעזר. עיין באבות ספ"ג בהתי"ט טעם הקראו חסמא:
הרע"ב ד"ה לא וכו' - כנפשך וכו'. כפי ערך מה שאתה משכיר את נפשך לטרוח ולהביאה לידי סכנה, והיינו מילתא בטעמא, כיון שאתה מוסר נפשך לסכנה על אותו שכר אינו בדין שתאכל יותר משכרך: