קול הרמז נזקין· רבי משה זכות
בבא מציעא · פרק ו משנה ו
כל. בגמרא (פ,ב) ס"ד מעיקרא למימר דטעמא דהך שומר שכר הוא, בין משום ההיא הנאה שעוזב אחרים ומשכיר אותם, בין דנותן להם טפי פורתא בשכרם, ולבסוף מסיק דטעמא משום דאית להו הנאה דתפסו להו אאגרייהו ולא בעו למיעל ולמיפק אזוזי. והשתא אפילו לא עזב אחרים בגללן או אפילו לא נתן להם יותר מעט, הם שומרי שכר מטעמא דתפיס אאגריה, וזה ריבוי דכל האומנין. ושל וכולן שאמרו, הוא להפך אפילו נהנו שעזב אחרים מפניהם או שנתן להם יותר בשכרם, מ"מ אם אמר טול את שלך והבא מעות הם שומרי חנם, ולא נימא דבההיא הנאה בעי למהוי שומרי שכר:
הרע"ב ד"ה שומרי שכר וכו' - דתפש וכו'. נראה לי דטעם זה מסיק בגמרא (פ,ב) לאוקמיה מתני' כר' מאיר, דס"ל דשוכר הוא כשומר חנם, ולחלק ביניהם אמרינן סברא זו דתפיש אאגריה, אבל לר' יהודה דמשוי לשוכר שומר שכר, הואיל ולהנאתו הוא שוכרו, כש"כ אומן דנשכרו במלאכתו דהוי שומר שכר דמרויח, ולדידיה אפילו הקדים בע"ה השכר הוי שומר שכר, והיינו כל, משא"כ לר' מאיר:
תי"ט ד"ה וכולן וכו' - תופסו וכו'. וכנז"ל בפ"ה מ"ג, שנתן מקצת דמים: