קול הרמז נזקין· רבי משה זכות
בבא מציעא · פרק ו משנה ה
תבואה. איצטריך למתנייה, משום דסד"א דכיון שנפח התבן גדול מאד משל החטין, אפילו לא יוסיף כ"כ בתבן כבשעורים דיהא חייב, קמ"ל דבין שעורים ובין תבן שוים בדינם לעניין התוספת, והויא לה מתני' זו אף זו, וזה אליבא דאביי (פ,א), ולרבא י"ל דקמ"ל דאפילו התבן שהוא קל מאד צריך שיהיה תקלא כי תקלא:
הרע"ב ד"ה חייב וכו' - קבין וכו'. אין ספק שהר"ב פי' מתני' כאביי, משום דמצא כך לרש"י (במתני'), ובודאי גירסת רש"י היא כמשאוי, וכדכתב התי"ט משם הנמו"י. אבל קשה דפעמים רבות הר"ב אזיל לשיטת הרמב"ם כד מסתבר ליה, והרי הרמב"ם מפרש מתני' כרבא דאמר למשאוי תנן, ע"ע, וא"כ תימה לי למה פי' מתני' דלא כהלכתא, דהרמב"ם פסק (פ"ד ה"ד), דאינו חייב עד שישוה כובד השעורים ככובד החטים, דהיינו ט"ו סאין שעורים שכובדן כט"ו של חטים, ואז חייב מפני שמרבה בנפח והנפח קשה למשאוי, פי' אינו כמשאוי ממש. ומזה תבין שגי' למשאוי אינו גירסת תלמיד שהגיה כן כמ"ש התי"ט, שהרי הרמב"ם גרס לה. ולפי מה שלמדתי מדברי רש"י דבגמרא ומדברי התוס', ה"פ דמתני', להביא עליה חטים והביא עליה שעורים, היינו בכובד החטים שהוא סאה יותר, וחייב משום תוספת הנפח שקשה למשאוי. להביא לתך חטים והביא לתך שעורים פטור, כתבו תוס' (ד"ה קשה), דהיינו אפילו הוסיף ג' קבין לחמור. אבל לעד"ן כדכתב הב"י בחו"מ סימן ש"ח (ד"ה השוכר חמור), דתנא נחית לאשמועינן כמה הוא משא החמור, ונ"מ לשוכר חמור סתם להביא עליו משאוי שמותר לטעון עליה ט"ו כור, וכדכתב הטור שם, וכתב הב"י דדין זה לא הוזכר בשום מקום, וגם הרמב"ם לא הזכירו, ושנראה לו שלמדו הטור מהאי בבא דפטור. ואם הוסיף על משאו חייב, היינו עד כדי משקל החטים. ונלע"ד דמיירי אפילו שכרו סתם. וכמה יוסיף, פי' היכא דלא שינה ממה שהתנה, כמה יוסיף ויהיה חייב. ובהאי ניחא לישנא דכמה יוסיף, משום דעד השתא איירי בשינה, ולכן עכשיו שרוצה ללמד בדלא שינה אמר וכמה יוסיף: תי"ט ד"ה שהנפח וכו' - נפח וכו'. לא דק ודאי, דהתם (פאה פ"ו מ"ו) איירינן בעומר שיש בו סאתיים ואיכא נמי התבן והשבלים, דלכל הפחות הם כפלים בכובדם מכובד החטים שבהם, ועמ"ש שם: