קול הרמז נזקין· רבי משה זכות
בבא מציעא · פרק ו משנה ד
פטור. השוכר, אבל האוחז הדרבן לכוין פרה לתלמיה חייב, טור חו"מ סי' ש"ט (ס"ד). ולפי זה גם ברישא אשמועינן דינא. ומאי דכתב הר"ב ונעריו הולכים, רבותא קמ"ל דאע"ג דהוו נעריו דבעל הפרה מ"מ השוכר פטור והנער חייב. ובהכי דייקא מתני', דלא תני פטור ואין לו עליו אלא תרעומת משום דשינה מתנאו, אלא כיון דהנער משלם אין שום תרעומת, וטעמא דנער משלם נראה, דלימא ליה משכיר, כיון דמסתמא בקעה יפה לקנקן אלמלא דעוית בהכבדת הקנקן לא היה נשבר. א"נ י"ל דהר"ב נקט ונעריו, לאשמועינן מ"ש התוס' (פ,א ד"ה היכא) והרא"ש (סי' יג), דאם שינה השוכר הוא דחייב ואין לו דין עם הפועלים. והרמב"ם כתב (הל' שכירות פ"ד ה"א), שדין השוכר עם (הנערים)[האומנין], ע"ע. ולפי זה הא דנקט הר"ב ונעריו ,הוא למאי דכתיבנא ברישא, דשוכר פטור ולא הנערים שהוא דין מוסכם. ועי"ל שכיון למ"ש נמו"י (במתני') וז"ל, ולפיכך תנן להדיא פטור דאילו היו הנערים שכורים למלאכה זו עכשיו לא הו"ל למתני פטור סתמא שהרי יש לחייב דנקיט מנא, ע"כ. ומ"ש עכשיו, ר"ל דאע"ג דמסתמא נערי בעל הפרה הם שכורים, אבל עכשיו מיירי שאינם שכורים ולהכי תני פטור: