קול הרמז נזקין· רבי משה זכות
בבא מציעא · פרק ד משנה י
כשם. משום דיש אונאת דברים דאית בה נמי דררא דממונא, כגון בכמה חפץ זה ולא רוצה ליקח, שיכול לגרום שאחר שרוצה לקנותו הלך לו, מש"ה תני כשם וכו'. והא דלא תני כשם שיש אונאה בממון כך יש אונאה בדברים, היינו לאשמועינן דאין לומר דחד קרא באונאת מוכר וחדא בדלוקח, דתרווייהו ילפינן (ויקרא כה,יד) מוכי תמכרו וגו' או קנה, כדאיתא בגמרא (נח,ב), וא"כ כיון דכבר יש לנו שניהם בפסוק אחד נוקי קרא אחר בדברים, דכל היכא דאיכא למדרש דרשינן ולא מוקמינן בלאוי יתירה, וכמ"ש התוס' אמתני' (ד"ה הא), והיינו דדייק תנא במקח וממכר, ר"ל דשניהם כבר נאמרו בפסוק ראשון, מעתה נאמר דהשני לדברים:
אונאה. דע שמלת אונאה ר"ל גזלה באונס, בין באונס הדעת דהיינו רמייה בין באונס הכח שהוא גזלת ממון, ובכללה גנבת הכבוד וחמיסת
הרצון. ולכן אמרו גבי אשה (נט,א) שאונאתה מצויה:
תי"ט ד"ה כך וכו' - לקנות וכו'. וגם בזכור מעשיך, י"ל שמכוין לזכותו לומר, ראה כמה יפה כוחך בתשובה שהיית רשע גמור ועכשיו שבת לה', וכן נמי גבי גר. והשתא אתי שפיר מה שהר"ב מייתי לכולהו מפסוק (ויקרא כה,יז), ויראת, דמסור ללב:
ד"ה לא יאמר וכו'. דברו חז"ל בהווה, דכל גר בן גוי הוא, אבל ה"ה בישראל צדיק בן רשע דחרפה ורע הוא לו. והא דמייתי תנא קרא בגר, כי היכי דנדע דחמיר טפי מישראל, שהרי הוא בכלל ולא תונו איש את עמיתו, אלא דעובר נמי בלאו אחריני. והכי אמרינן בגמרא (נח,ב). ומהאי טעמא ניחא נמי מאי דתני ליה תנא בסיפא, דמעיקרא מייתי דשייך לקרא דולא תונו, דכתיב גבי לא תונו אחרינא דממון, ודכולל לישראל, ובתר הכי מייתי פרטי דגר: