קול הרמז נזקין· רבי משה זכות
בבא מציעא · פרק ד משנה ט
אלו. הקשה הלחם אבירים (ד"ה מתני' אלו דברים), דהול"ל אלו דברים שאין להם אונאה תשלומי כסף וארבעה וחמשה וכו', והדר ליתני העבדים וכו', או ליתני העבדים והשטרות וכו' אין להם אונאה ותשלומי כפל וכו', ולא תירץ כלום. ונראה לי דהואיל ומשום אונאה תנייה הכא לכך מקדים אונאה, שהרי שאר הדינים דתשלומי כסף וכו', אגב נקטינהו הכא דכבר נשנו בפ"ז דב"ק ובשבועות בפ"ו, ושם בשבועות מקדים שאין נשבעין ובבכורות אין פודין:
והשטרות. המוכר שטרות לגבות חוב שבתוכו ויטלנו לעצמו, רש"י (נו,א במתני'):
וההקדשות. גזבר המוכר הקדש או המוכר עולתו שנפל בו מום, רש"י (שם):
ארבעה וחמשה. יש ליתן טעם למה לא תנן נמי ואין פודין בהם, דהכי תנן בפ"ח דבכורות מ"ח. ונראה לי דהיינו טעמא משום דפדיון אינו שוה בכל הני דמתניתין, דמאי דתנן התם ולא בהקדשות, מפרשינן דגם הקדשות אין נפדין כעבדים שטרות וקרקעות, דבהקדשות פשיטא דלאו דידיה נינהו כדאמרינן התם (בכורות נא,א), ומשום דלא דמי פדיון לכל הני דמתני' בכל הארבעה, עבדים שטרות קרקעות והקדשות, מש"ה לא תנייה בהדי הנך:
אינו. אע"ג דדין שבועה קדים בקרא, אקדמיה לדכפל משום דכולל בין גנב ובין טוען טענת גניבה. ולמ"ד דשומר חנם פטור אפילו מפשיעה
כדלקמן (נח,א), י"ל דהקדים תשלומי כפל לאשמועינן דכי היכי דלית התם תשלומי קנס ה"נ בפשיעה פטור מתשלומין:
נשבע. עיין פ"ו דשבועות מ"ה:
אמרו. כלומר אילו באנו מכח סברא היה ניחא, אבל אין כאן סברא אלא גזירת הכתוב שכך קבלוהו. א"נ י"ל דאתא לאפוקי מאי דתנן
בברייתא (נח,ב), ר' יהודה בן בתירא אומר אף המוכר סוס וסייף וחטיטום (פי' מגן) במלחמה אין להם אונאה מפני שיש בהם חיי נפש. (ז"ל הרמב"ם פ"ח ה"ב מהל' נזקי ממון, שלמים שהזיקו גובה מבשרם ואינו גובה מן הבשר כנגד אימוריהן וכו', ע"כ. וכיון דאין גובה מן החלבים אין בו כפל, דכפל אמר רחמנא ולא חצי כפל):
הרע"ב ד"ה הקדשות וכו' - ולא וכו'. פי' אעפ"י שאין בהם מלת רעהו: תי"ט ד"ה העבדים וכו'. ולי נראה כמ"ש הסמ"ע (סי' רכ"ז ס"ק מ"ט) וז"ל, כתבו התוס' ריש פרק המוכר את הבית (סא,ב ד"ה שמע) דהא דאין אונאה לקרקעות לאו משום דעביד איניש דזבין ארעא יותר מכדי שוייה דהא אתמעטו עבדים ושטרות דלא שייך בהו האי טעם אלא גזרת הכתוב הוא, ע"ש, ע"כ. ולפי זה קדים שפיר לעבדים ושטרות דאינהו מוכיחין דגזרת הכתוב הוא, ולכן שנאם סמוכין. א"נ י"ל במאי דאמרינן בב"ק (דף י"ד ב') דקרקע דוקא איקרי שוה כסף, משא"כ עבדים ושטרות דכסף נינהו, (רש"י) דמצי לאמטויינהו ממתא למתא למזבנינהו, וא"כ אית בהו רבותא טפי ומשום רבותייהו אקדמינהו, דאע"ג דאינהו מטלטלי לא אית בהו אונאה. ותירוץ התי"ט לא אתי שפיר אלא למאן דדריש ריבויי ומיעוטי:
נדרשים וכו'. לפי זה יקשה אמאי לא תני דבר שגופו ממון ומטלטל: ד"ה אין וכו' - וא"ת וגניבה וכו'. י"ל בשדה יתום, שאינו אומר שהוא שלו או אומר שדה זו של אביך היתה ולקחתיה הימנו, ונמצא שאינו כן:
ד"ה שומר חנם וכו' - שאינו וכו'. והיינו טעמא משום דמכל דין הפרשה אימעיטו, תוס' (נז,ב ד"ה שומר חנם). והא דנקט שבועה בשומר חנם ותשלומים בשומר שכר, נראה לי כי היכי דחדא לגלי על חבריה, שהרי פשיעה בשומר חנם היא כגניבה ואבידה בשומר שכר, וכי היכי דשומר חנם פטור משבועה בפשיעה ה"נ שומר שכר בגנבה ואבדה, וכי היכי דשומר שכר לא משלם בגנבה ואבדה ה"נ שומר חנם לא משלם אם פשע:
הזכירו וכו'. ומש"ה בשומר שכר נקט משלם, דביה כתיב תשלומים, הר"ן (ד"ה שומר חנם):
מסקנת וכו'. ר"ל רובם, דהא הראב"ד והרמב"ם (בר"ן שם) סברי דמתני' דייקא, דדוקא משבועה פטור ולא מתשלומים, וכמ"ש הרא"ש (סי' כא ד"ה שומר חנם):