קול הרמז נזקין· רבי משה זכות
בבא מציעא · פרק ד משנה ח
והבכורים. אע"ג דבכורים קודמים לתרומה, וכדשנינו פ"ג מ"ז דתרומות, מ"מ לא הקדימה התנא משום דאין חומש נוהג בהם תמיד,
דהיינו לרבי עקיבא אחר קריאת פרשת ארמי אובד אבי ולרבנן אחר הנחה, וכדתנן בפ"ג מ"ג דמכות (יז,א), אבל התרומות לעולם יש בהם חומש: הרע"ב ד"ה נטע וכו' - דמוסיף וכו'. הקדים נטע רבעי, משום דנוהג אפילו בשמיטה משא"כ במעשר שני, דלא מבעיא בשביעית אלא גם
בשלישית ובששית, ומשום דתמיד אית ביה פדיון אקדמיה, וכמו שכתבתי לעיל בבבא דתרומות:
תי"ט ד"ה ותרומת וכו' - בה בקדושה וכו'. אין דעתי נוחה בהנחתו, חדא דמאי שנא גבי ערלה דלא מודו רבנן בטעם דזלזול והכא ס"ל לעשות חיזוק, אדרבא שם הו"ל לאחמורי בביטולו דאתי למיכל תרומת מעשר לכתחלה ואיכא זלזול טפי. ועוד דהתם כתב הרמב"ם בפירושו (ערלה פ"ב מ"א) וז"ל, ואין הפרש אצלנו בכל הדינים בין תרומת מעשר של דמאי או של ודאי, ע"כ. ושמע מינה תרי, ש"מ דאף אותה דערלה הלכה היא מדכתב אין הפרש אצלנו, וש"מ דכלל גדול הוא דאין לחלק בכל הדינים בין דביטול בין דממש. וממה שלא הזכירו בפט"ו דמאכלות אסורות אין מזה ראיה, דכלליה בכלל תרומת מעשר, ואדרבא אי איתא דלא כייל דדמאי בכלל אחריני, הו"ל לפרושי בכמה שיעורו לאסור כיון שאינו אלא מדברי סופרים, וכמו שעשה בדין הכחל (שם הי"ח), שחילק בינו לבין שאר איסורי תורה שהם בששים והוא בנותן טעם, מפני שהוא מדבריהם. ועוד תמיהה לי טובא דאי כדבריו דדין חומש אתי ככו"ע ודצירוף דוקא כרבי מאיר (נה,ב), א"כ ההיא דתנן פ"ד מ"ב דמעילה, התרומה וכו' ותרומת מעשר (של ודאי ו)של דמאי והחלה והבכורים מצטרפים זה עם זה לאסור ולחייב עליהם את החומש, אמאן תרמייה בפסק דינא, דבענין חומש היא הלכה ובענין צירוף אינה הלכה. ומה שרצה התי"ט לתלות סברא זו גם בר"ב משום דלא כתב דמתני' אתיא כרבי מאיר, זה אינו כלום שאין דרכו לכתוב כך אלא כשהמשנה יחידאה ודלא כהלכתא, אבל הכא הלכה כדכתבינא. ועוד דהתם בפ"ב דערלה דאתיא דוקא כרבי מאיר לפי התי"ט, גם שם לא כתב הר"ב דאתיא כוותיה. הכלל העולה שאין הפרש בין דמאי לודאי אלא בקולות שנשנו במקומם, ובין הכא ובין התם ובמעילה רבי מאיר היא, ומדסתם לן תנא כוותיה בכל דוכתיה הלכתא כוותיה. ואין חילוק בין תלמודא דידן לדארץ ישראל, דטעמא דלא יזלזלו היינו טעם דחיזוק. ובהכי לא יקשה להרמב"ם דהניח תלמודא דידן ופסק כתלמוד ירושלמי:
ד"ה הנהנה וכו' - ולא ידעתי וכו'. י"ל דבעו למיהב טעמא, אמאי דלא תני בבא דנהנה בבא שניה אצל בבא דאוכל תרומה, ואמאי הפסיק בפדיונות, לזה אמרו דטעמא הוי משום דבכל הני דלעיל ליכא אלא חומש, אבל תרי בבי בתראי איכא נמי קרבן, ופרשו בנהנה וה"ה לגוזל: ד"ה והגוזל וכו' - ועוד וכו'. ועוד דלעיל (מ"ו) תני הכי גבי יוליכנו למדי: