אור ברסלב
קול הרמז נזקין בבא מציעא › פרק ב משנה י

קול הרמז נזקין· רבי משה זכות

בבא מציעא · פרק ב משנה י

פרק ב משנה ט

היטמא. [בבית הקברות], להשיב אבידה, כפי' רש"י יבמות (ו,א). ואע"ג דהוו תרי עשה דכיבוד והשבה, לא דחו לא תעשה ועשה, כ"כ תוס' ביבמות (כ,ב ד"ה אמר קרא והתקדשתם) והא דאקדמיה לאל תחזיר, משום דסמיך לבית הקברות, ולא חש אי הוי זו ואצ"ל זו:

תעזוב. הא דלא מייתי קרא (שמות כג,ה) דטעינה, דאיהו (דברים כב,ד) הקם תקים, משום דפריקה בחנם:

עמו. דריבוי דתעזוב, אתא לאפילו אין בעליו עמו, וא"כ האי עמו מלמד שצריך גם הוא להטפל:

הרע"ב ד"ה ואם וכו' - כהן וכו'. נראה דה"ה אם היה הולך למול את בנו ולשחוט את פסחו:

ד"ה או וכו' - ואת שבתותי וכו'. נקט קרא (ויקרא יט,ג) דשבתותי, משום ששבת מעידה שהוא יתברך בורא הכל, וכדמסיק, אני ה' אלקיכם, שר"ל אלקי שניכם:

תי"ט ד"ה ואם וכו' - לא תעשה וכו'. וטעמא משום דלא דמי לא תעשה הדוחה ללא תעשה הנדחה, דכשלא נתת עברת על לא תעשה ולא

עשית מעשה בידיך, ודוק. ועי"ל הקושיא מעיקרא ליתא, דלא תעשה ועשה דטומאה, כשזה בטל גם חבירו בטל מיד עמו בעצם, משא"כ דאבידה, דאע"ג דכתב הרמב"ם (ספ"ק)[פי"א ה"א] דהרואה אבידה והניחה והלך לו עובר בלא תעשה ובטל עשה, מ"מ אינם דבקים בעצם כי המקיים לא תוכל להתעלם עדיין לא קיים העשה עד שישיבנו ממש, וכדאמרן בגמרא (כו,ב), נטלה לפני יאוש על מנת להחזירה ולאחר יאוש נתכוין לגוזלה עובר משום השב תשיבם, המתין לה עד שנתיאשו הבעלים ונטלה אינו עובר אלא משום לא תוכל להתעלם בלבד, ע"כ. הרי שאינם סמוכים כאחד כטומאה:

ד"ה או וכו' - להביא וכו'. דהיינו כיבוד להאכילו שגם היא מצוה, וזו היא טענת האב לבן. ובזה יכון מה שהביאה הגמרא (לב,א) פסוקי דכבוד בין באב ואם ובין של השי"ת, כדכתב התי"ט, דתרווייהו מיירי בענין אכילה. ואולי שזו היא כוונת התוס' (ד"ה כבד) במה שהרגישו למה מביא פסוק דקבלה (משלי ג,ט), כבד את ה', דהו"ל לאתויי (דברים י,כ), את ה' אלקיך תירא, (ויקרא יט,ג) ואיש אמו ואביו תיראו, וכתבו דניחא ליה קרא דכיבוד, אבל מלת דניחא לא ניחא, דבדיוק מייתי לה:

תוכן העניינים

קול הרמז נזקין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה