קול הרמז נזקין· רבי משה זכות
בבא מציעא · פרק ב משנה ט
איזו וכו'. בגמרא (ל,ב) מקשו, אטו כל הני דאמרינן לאו אבידה נינהו, ומשני ה"ק איזו היא כלל אבידה, פי' שיבין שאין הבעלים יודעים שהיא שם:
חמור או פרה. הא דלא נקט שה בהדי פרה כדכתיב בקרא (דברים כב,א), משום דטעמא דפרה רצה בין הכרמים דהויא אבידה משום דמסקבא
כנזכר בגמרא (לא,א), ובשה איידי דזוטר לא מסקבא. א"נ משום כליו הפוכים, ע"ש בגמרא:
וכליו. נראה אפילו רועה בדרך. והרמב"ם לא כתב בבא זו ולא ידענא למה:
הרע"ב ד"ה שלו קודם וכו'. ואם שלו מועט מן האבידה אעפ"י שלא התנה בפני בי"ד, חייב להחזיר ומשתלם את שלו. ולא דמי לזה בא בכדו של דבש דפרק בתרא דב"ק מ"ד, דהתם חבירו עמו והיה יכול להתנות עמו שלא יפסיד את שלו, נמו"י (במתני'):
תי"ט ד"ה רועין וכו'. הכוונה דתנא תני מילתא פסיקא, דרועין בדרך ודאי אינה אבידה, דאית בהו תרתי למעליותא רועין ובדרך, וכן באבידה פסיקא ליה ברצה ובין הכרמים תרתי לגריעותא. וא"ת אדרבא הא דפניה כלפי העיר וכו' הו"ל לאשמועינן דלפלוג בדידה. נראה לי דזו פשיטא ליה דפניה כלפי העיר מוכח דרצה לבית בעליה:
ד"ה השב וכו' - מקור וכו'. י"ל דבחולין (פז,א) אמרינן גבי כסהו ונתגלה פטור, מאי שנא מהשבת אבדה דאמר מר השב אפילו מאה פעמים
וכו'. והא התם לא כתיב בלשון מקור אלא עתיד, וכסהו. ונראה לי דהתם מדמה וכסהו להשב, משום דהול"ל (ויקרא יז,יג) איש אשר יצוד וגו' ושפך וגו' יכסנו בעפר, מאי וכסהו, אלא דר"ל ע"ד שארז"ל (ב"ר סו,ג) בפסוק (בראשית כז,כח), ויתן לך האלקים, יתן ויחזור ויתן, ה"נ יכסה ויחזור ויכסה, שמורה המשך הפעולה דוגמת השב:
מקור, וידוע וכו'. ולי נראה שכל מקור כולל כל הזמנים, ונסבא במקום מצוה כולל ההווה והעתיד, והיינו אפילו מאה פעמים ודוק: