קול הרמז מועד· רבי משה זכות
תענית · פרק ב משנה ב
מורידין. נראה שהיו מכינים מקום שפל לתיבה כמו שעושים בפולי"ן, על שם (תהלים קל,א) ממעמקים קראתיך ה', ולכן לא תני בלשון העברה כמו ששנינו בברכות (פ"ה מ"ד) ומגילה (פ"ד מ"ו):
הרע"ב ד"ה ויש לו וכו' - אי נמי ביתו וכו'. לפי פירוש שני ביש לו בנים נרמז גם עני, דאילו הוא עשיר מה לי שיש לו בנים הכסף יענה, אבל לפי פירוש זה לא נמשך אליו טעם דכדי שיהיה לבו שלם בתפילה:
תי"ט ד"ה ורגיל וכו' - שכל חזן שטועה וכו'. יש לדקדק דטעם זה דחזן טועה סימן רע לשולחיו, אינו תלוי שיהיה רגיל להתפלל, שהרי רבי חנינא בן דוסא (ברכות פ"ה מ"ה), שהיה אדם גדול ורגיל מאד היה אומר אם שגורה תפלתי בפי יודע אני שהוא מקובל, ור"ל שלא היו טורפים תפלתו בפניו מן השמים. ועוד קשה דבברייתא (טז,א) תני איזה רגיל, רבי יהודה אומר מטופל ואין לו ויש לו יגיעה בשדה וביתו ריקם וכו' עד ובקי בכל הברכות, ולכן פי' הר"ב ורגיל היודע סדר תפלה. אפשר לומר דרש"י לא גרס איזהו רגיל, וגם הרא"ש לא גרס ליה, אבל מכל מקום דבריו צריכים ביאור. ונראה דרגיל להתפלל דקאמר היינו שהורגל להתפלל ברבים כדי שלא יבוש ויבהל מאימת ציבור. ועוד תפלתו שגורה בפיו, פי' תפלת התענית ולא יטעה בסדרא, שחזן הטועה סימן רע לשולחיו, ואם זה יטעה בתפלתו ימס לבב הקהל, שיחשבו לסימן רע שלא ידעו שהטעות בא מחסרון שלו: