אור ברסלב
קול הרמז מועד תענית › פרק ב משנה א

קול הרמז מועד· רבי משה זכות

תענית · פרק ב משנה א

פרק א משנה ז

את שקם. בכאן מאי דתנינא בירושלמי שהיו חוגרין שקים לומר אנו חשובין כבהמה, שהשק הוא מנוצה של עזים כמו שפי' רש"י (טז,א ד"ה כבהמה), ולכן הזקן אומר שלא נאמר את שקם, כלומר אל תחשבו שעיקר התשובה תלוי בשקים אשר אתם לובשים, אלא וירא את מעשיהם וגו'. וכי תימא ומי יוכל לעשות כמעשים שעשו אנשי נינוה שהיו מקעקעים את הבירה להחזיר מריש הגזול, דהא שנינו דהוא קנוי לגזלן כדתנן בעדיות (פ"ז מ"ט), וכן התם (בירושלמי), מצינו שמנעו התינוקות מלינק, ומי יעשה כזה, לכן הביא פסוק הקבלה וקרעו לבבכם וגו', כלומר דלדידן נצטוו בקבלה דסגי בתשובת הלב באמת דמחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה דוקא לישראל ולא לעכו"ם, ומינה שיש די במה שיתנו לבם לשוב שבזה יענו מן השמים. ואף על פי שגם בגמרא אמרו שיוצאים לבית הקברות, לומר הרי אנו כמתים או שיבקשו המתים רחמים, זה עושין אחר תפילה, ותנא לא איירי אלא בדברים השייכים בזמן תפילה:

הרע"ב ד"ה על גבי וכו' (ישעיה סג,ט) - בכל צרתם וכו'. האי קרא עדיף ליה משל, (תהלים צא,טו) עמו אנכי בצרה, דאקדמיה בגמרא (טז,א), משום דאיכא למימר דאיירי בצדיק כדכתיב ברישא כי בי חשק, אבל בכל צרתם משמע בכל זמן אפילו כשאינם צדיקים:

תי"ט ד"ה ובקבלה וכו' - ופריק וכו'. ואתי שפיר לפי מה דפרישנא דההיא דנינוה כמספר והולך אגב אורחיה, ויליף מיניה דהכי הוה דעת הקב"ה בההיא דנינוה כדי שישראל יראו ויקחו מוסר, אבל בקבלה הוא אומר ולא תני נאמר, וכלומר אומר רוח הקודש כך בדיוק גדול ומצוה על ישראל:

תוכן העניינים

קול הרמז מועד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה