קול הרמז מועד· רבי משה זכות
תענית · פרק א משנה ד
תי"ט ד"ה היחידים וכו' - ותמהני וכו'. אין זו מן התמיהות הקודמות, כי שם תלמיד חכם הוא כולל לכל לומדי התורה, וכן הוא בכל מקום
כגון (ברכות סד,א), תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, (תענית ז,א) שני תלמידי חכמים שמחדדים זה את זה, וטובא דכוותייהו, דודאי לא איירי בכל מקום ביחידים דוקא אלא בסתם בעלי תורה אחד יחיד ואחד תלמיד, ולכך להיותו שם כולל לכן קאמר הרא"ש תלמידי חכמים, שמיוחדים במעשיהם, שבפירוש ייחד להם תוארם בעצם ויחוד, דמשמע ליה דיחידות זו אינה דוקא בתורה וכדחלקו התם בין תלמיד לתלמיד, אלא שהם אנשי חיל השונאי בצע וכיוצא מן המעשים הצריכים למי שימנה על הצבור. ותמה אני על התי"ט איך לא שת לבו שבפרק אלו קשרים (קיד,א) קורא בשם תלמיד חכם לראוי למנותו פרנס. וכן כתב הרמב"ם בפירוש המשנה יחידים אלו תלמידי חכמים, וכן כתב בחיבורו פ"ג דתענית ה"א. וגם דיוקו מדאמר רב הונא רבנן, לא נראה לי דאטו כל שאינן ראויים להמנות לא מקרו רבנן, הרי בפ"ב דנדרים (כ,ב), אמר מאן מלכי השרת רבנן, ושם בפ"ו (מט,א) מאן חולין רבנן, ופי' רש"י והר"ן משום שהתורה מתשת כחן, והיינו כל השוקדים על דלתות התורה. ובפ"ק דבבא בתרא (ז,ב), רבנן לא בעו נטירותא. סוף דבר תואר רבנן מורה על תלמיד חכם, והיינו תלמיד חכם היינו רבנן, אלא שהתואר של רבנן הוא יותר שייך ללשון תלמודא דידן: